חתים (עם)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החִתּים הם עם דובר שפה הודו־אירופית אשר, כפי הנראה, פלש לאסיה הקטנה בשלהי המאה ה־20 לפנה"ס. לשיא הדרה הגיעה חת בשנים 1680 עד 1180 לפנה"ס והיא נמנית עם הגדולות שבמעצמות העולם העתיק. החברה החתית מושתתת על מודלים פיאודליים, חוקיה רחומים ודתה ססגונית ומרובת אלים. החתים היו העם הראשון ללמוד את תורת הברזל, וזאת העניקה להם יתרון בשדה הקרב. סוסיהם היו יקרים להם, וחיל הרכב החתי היה מהגדולים, אם לא הגדול, שבחילי הרכב בעולם העתיק.
מפלת האימפריה החתית באה בתקופת הנדידות והפלישות של תחילת המאה ה־12, לפנה"ס על ידי גויי הים. מספר אלמנטים חתיים נשמרו בערי המדינה הסוריו־חתיות, אולם החתים נעלמו מכל זכרון ונחשבו לשבט הכנעני שמזכיר התנ"ך. רק באחרית המאה ה־18 נחשף עברם המפואר. העושר התרבותי והכוח המדיני של החתים הקדומים סתר את הגישות המקראיות והוביל לפולמוס בנדון.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הופעת החתים באנטוליה
במאות ה־30 עד ה־20 לפנה"ס ישבו את אסיה הקטנה החַתִים. שמם נבע מכינויה של אנטוליה בפי האשורים: "ארץ החַתִי". האשורים היו מעורבים במידה ניכרת בסחר של ארץ החתי, עדות לכך הן מושבות הסוחרים הרבות שהם הקימו. מושבות אלו נבנו בנספח לערים קיימות. החשובה מבין המושבות הייתה קָרוּם־כַּנֵש אשר נבנתה בסמוך לנֵשַש. על רשומות שנתגלו במושבה נחקקו תיעודי סחר, ובהם אזכורים לשמות הודו־אירופיים. בעת ההיא התקיימו מספר ניבים הודו־אירופיים באזור, אולם הניב המדובר היה ניב הנֵשִילִי - "שפת נשש" - אשר שימש את החִתים.
מקורם האתני והגיאוגרפי של החתים לוט בערפל, להוציא את שיוכם הכוללני לקבוצה הודו־אירופית. מספר סברות ־הועלו לגבי מקורם, חלקן על בסיס ארכיאולוגי וחלקן על בסיס בלשני. הסברות הפופלאריות נוקבות במערב לים השחור או צפון־מזרח לאנטוליה כאזור ממנו באו, בשעה שסברה אחרת גורסת כי החתים היו ילידי אנטוליה. לו חדרו החתים לאנטוליה, היה זה, כפי הנראה, תהליך שליו שגרר אחריו התבוללות והפצתו של הניב החתי בקרב יושבי אסיה הקטנה.
גורל החַתים לא יודע אף הוא. תרבותם נשתמרה במסורת החִתית ושפתם הייתה שפת הפולחן הדתי, אך נבצר מחוקרים בני ימינו לדלות מידע לגבי קיומם כקבוצה אתנית. הועלה על־ידי חוקרים כי ניתן שהם הוכחדו ביד החִתים או שהם אבדו את זהותם המקורית דרך התבוללות.
[עריכה] הממלכה הקדומה
- ערך מורחב – הממלכה החתית הקדומה
הדמויות העתיקות ביותר שנקשרות לעברם של החתים הם מלכי כּוּשַרַש, פִּיתְחַנַש ואַנִיתַש. האחרון בהם כבש את נשש והפכה לבירה החתית הראשונה. עם תום שלטון אניתש נפער חור בהיסטוריה החתית, ובעבור כמאה שנים ממות המלך האגדי עלה לשלטון המלך לַבַּרְנַש; אחדים הציעו כי "לברנש" הוא למעשה שם כוללני למספר מלכים, כדי לתרץ את פער היסטורי זה. על כל פנים, לברנש הרחיב את גבולות ממלכתו. בנו של לברנש, חַתוּשִילִיש, העביר את הבירה לחתושש, אותה שיקם. חתושיליש שיעבד מספר נכבד של ממלכות בצפון סוריה ומערב אנטוליה.
מוּרְשִילִיש הראשון ירש את חתושיליש והנהיג פשיטות מוצלחות על חלב ובבל. אף על פי כן, נפל מורשיליש קורבן למזימת חצר. יורשיו הישירים הוכיחו כמלכים חלשים והממלכה נכנסה לתקופה אנרכית ארוכה אשר תמה בימי תֵלִיפִּינוּש. מלך זה השכיל לקבוע חוקי ירושה קבועים ולהכנס לבריתות לטובת ממלכתו.
עם מות תלפינוש נכנסה הממלכה החתית לתקופה מעורפלת נוספת, גם היא בת כמאה שנים. תקופה זאת זכתה לכינוי "הממלכה התיכונה". דומה שבימים הללו הצליחו החורים להשתלט על אדמות החתים בסוריה, אך ממלכתם חנילגלבת נפלה תחת עול תחותמס השלישי. החתים נכנסו לברית כלשהי עמו ותקפו את חאלב. בערך בתקופה המדוברת קמה השושלת הארית ותחתה מיתני החורית. מיתני חברה למצרים וצמד הממלכות היווה סכנה גדולה לחתים.
[עריכה] האימפריה החתית
- ערך מורחב – האימפריה החתית
תוּדְחַלִיאַש, מייסדה של שושלת חדשה, הוציא את הממלכה ממצב הביש אליה נקלעה. כיבושיו החזירו שטחים רבים במערב תורכיה וצפון סוריה. בנו ונכדו של המלך, מנגד, הותקפו מכיוונים רבים והונחלו להם תבוסות רבות. הפורענות והדחק הובילו את שוּפִּילוּלְיוּמַש לתפיסת הכתר בכוח. מלך זה הכה את אויבי חת וכבש מחדש את האזורים שאבדו קודמיו. כן שופילוליומש הוסיף לכבוש שטחים חדשים במיתני וסוריה.
יורש שופילוליומש, מורשיליש השני, עלה לכס בגיל צעיר. חוסר ניסיונו ותקוות החופש הביאו למספר מרידות בתקופת שלטונו ואף כיבושן של פרובינציות במיתני על ידי אשור־אובליט הראשון. מוּוַאתַלִיש, יורש מורשיליש, אולץ להאבק במצרים הפרעונית תחת רעמסס השני בקרב קדש אשר הסתיים, כפי הנראה, בנצחון חתי.
תקופה קצר של שלום בימי חתושיליש השלישי אפשרה את שיקום ויפויי הממלכה. יורשו, תודחליאש הרביעי, עסק בעיקר בנושאי פולחן ובימיו החלו האשורים ללחוץ על גבולותיה המידיים של הממלכה. בימי יורשיו, אַרְנוּוַאנְדַש השלישי ושופילוליומש השני, עטו על הממלכה גויי הים. בשנת 1190 לפני הספירה לערך הפך שבט הקשקה את חתושש לעיי חורבות; האימפריה החתית קרסה.
[עריכה] הממלכות החתיות החדשות
- ערך מורחב – הממלכות החתיות החדשות
עם מפלת החתים, קמו ערי מדינה ריבוניות בצפון סוריה ודרום מזרח אנטוליה. ערים אלו כונו בפי החוקרים הממלכות החתיות החדשות או הממלכות הסוריו־חתיות. תושבי הממלכות היו ברובם קיליקיים ותרבותם לווית־חורית. על הערים משלו מלכים אשר טענו לירושה ממלכי החתים.
זמן קצר לאחר לקריסת האימפריה החתית קמו שני גופים ראשיים של מלוכה: ממלכת כרכמיש וקיליקיה, אמנם הן התפלגו לערי מדינה עצמאיות בחלוף הזמן. במאה העשירית נפלו רבות מהערים הללו לידי הארמים הפולשים, אולם אלו נדחקו הצידה ביד אשור. האשורים הכניעו מספר מערי המדינה הסוריו־חתיות, והחל מימי אשור־נצירפל השני ניסו האשורים לכפות את מרותם על הערים. התנגדות לאשורים באה בימי שלמנאסר השלישי, ויורשיו נאלצו להאבק עם ברית סוריו־חתית בשיתוף אוררטו. תגלת פלאסר השלישי מאשור הצליח להביס את הברית, וכן החל לספח את ערי המדינה לאימפריה האשורית. תהליך הסיפוח תם בימי סרגון השני והממלכות החתיות החדשות חדלו להתקיים.
[עריכה] חברה
[עריכה] מבנה החברה וחוקתה
בבסיס החברה החתית מצוי הרעיון הפיאודלי. משטר הקרקעות החתי נשען על "אחוזות פיאודליות" רחבות ידיים אשר כללו מספר יישובים. מעמד הצמיתים החתי הורכב מעובדי האדמה הפשוטים והאמנים אשר הוכפפו לאדמה ושירות אדונם. בני מעמד זה יכלו להחזיק ברכוש ואף לשאת נשים שנמצאות מעל למעמדם. מעמד נוסף היה זה של בעלי המלאכה למיניהם אשר היו משועבדים בחלקם.
מרבית החתים התגוררו בבתי עץ צנועים שעלולים היו לתפוס אש בקלות רבה. בתי האצילים היו יציבים ויפים - חדריהם היו מוארים ומאווררים תודות לחלונות הגדולים שניצבו בהם. גודל מרבית הבתים לא עלה על קומה אחת, אומנם נמצאו מספר בתים דו קומתיים.
חיל המרכבות החתי אף הוא נקשר בשיטה הפיאודלית. המרכבות החיתיות היו מגושמות יותר וכבדות יותר מהמרכבות המצריות והאשוריות ונשאו עד ארבעה אנשים. הנשק העיקרי בשימוש הרוכבים החתים היה חנית ארוכה שנשא לוחם שניצב לצד הנהג. בנוסף היו במרכבה קשת אחד או שניים ומטילי רמחים. ניתן לזקוף רבים מהניצחונות החיתיים ובמיוחד את הדיפת רעמסס השני למרכבות המלחמה החיתיות. (ר' להרחבה: צבאות העמים בסהר הפורה:חתים)
שטחי הממלכה החתית חולקו לפרובינקיות ואסליות אשר העלו את מסיהן לחת. חלקן נוהלו על־ידי מלכים מקומיים אשר הוכיחו את נאמנותם ומונו על־ידי המלך החתי, ואחרות נוהלו על־ידי בני משפחת המלוכה. בתקופה האימפריה החתית גבר כוחה של משפחת המלוכה שממנה באו "הנסיכים והאדונים", האצולה החתית החדשה. משרות גבוהות וחשובות הוענקו אף לבנים מפילגשות. בימי קדם, מנגד, האצולה החתית הרכיבה את הפַּנְכּוּש, מעין אספה חוקתית שלאו דווקא הייתה מחוייבת לרצון המלך.
המלך החתי היה הכהן הגדול, שר הצבא והשופט העליון של מדינתו. מלכים לעיתים נתכנו גם בשמות דוגמת שמשי וכנראה גם לברנש. האלהה נערכה למלכים מתים בלבד, ולמרות תפקידם כשליחי אל הסערה על פני האדמה, הם לא נתפסו כאלים בחייהם. לפנכוש אף היה הכוח לגזור את דינם מוות, באם פשיעתם מצדיקה עונש זה. לנשות המלך, תוּוַנַנַ בלשון החתים, הייתה השפעה ניכרת בחצר המלוכה. ידועות נשים חתיות, דוגמת פּוּדוּ־חֶפַּה אשת חתושיליש השלישי, אשר החזיקו בכוח רב. לנשים היו תפקידים דתיים משלהן והן המשיכו להחזיק בתוארן עד מותן, אפילו אם הן התאלמנו וישנה מלכה חדשה בפועל.
חפירות גילו אוסף של כמאתיים חוקים שרוכזו על שני לוחות. החוקים שייכים לתקופות עתיקות ולמודרניות גם יחד, ומראים שהחוקה החתית התפתחה בכיוון של הקלה בעונשים. במערכת החוקים מוזכרות מגוון עבירות ומצבים. בין העבירות ראשיות היו רצח, אונס, מעשי סדום בבעלי חיים, חוסר ציות ועיסוק בכשפים מצד העבדים. עונש המוות ניתן עבור החמורות שבעבירות: כישוף וסירוב לצו המלך. הטלת מום התאפשרה בהתאם לחומרת המעשה ובתנאי שהפושע הוא עבד, וזאת בניגוד מסוים לחובת האדונים לשמור על חייהם וגופם של העבדים. נושאי סחר ותעסוקה נדונו גם כן, ובמקרה הצורך נפלה חובת הפיצוי הכלכלי על הצד הפוגע. הפיצוי הכספי והקנס היו העונשים השכיחים והמקובלים ביותר. יתכן כי לחוקי חמורבי הייתה השפעה על מבנה אוסף החוקים החתיים.
[עריכה] כלכלה
עובדי האדמה היו חלק הארי של האוכלוסייה החיתית. על בעלי המלאכה נמנו קדרים, סנדלרים, נגרים ונפחים. מרבית כלי המתכת החתיים נעשו מברונזה, אך ידוע לנו כיום כי החתים היו מסוגלים גם לעבודת הברזל. הכסף היה אמצעי מסחרי וניתן לאתר את מקורו בהר הטאורוס עתיר הכסף. עדיין עומדות בשאלה מידת בשליטה של מלכי החתים על ההרים הללו ויכולתם להפיק כמויות גדולות של כסף מהם.
הכלכלה התבססה ברובה על חקלאות, והיבולים הנפוצים ביותר היו חיטה ושעורה; האבניים, אומנם, נכנסו לשימוש בחת מאוחר מבאזורים אחרים. הדבש היה חלק עיקרי וחשוב בתזונה, והחתים נודעו כמומחים בהפקתו. המשק החי התבסס בעיקר על בקר, צאן וחזירים. השיכר היה משקה עממי, והופק משעורים קלויות. הוא נשתה בעזרת קשים מכדי חרס גדולים בעודו חמים. ליין, וִיגַנַה בנשילי, נודעה חשיבות רבה, ועל הכרמים החתיים גונן החוק.
החתים הרבו להשתמש במרכבות בעלות אופנים גדולים. כלי זה שימש אותם גם ככלי תחבורה וגם ככלי מלחמה והתפשט בכל המזרח תודות למהירותו וגמישותו. בקרבת חתושש התגלה אוסף של אלפי לוחות חמר. היה זה מדריך מלא ומפורט להפליא לגידול סוסים שנכתב בנשילי במאה ה־14 לפנה"ס. כתבים אלו מלמדים על החשיבות שהייתה לסוסים בקרב החתים. למרות שהם לא היו הראשונים לגדל סוסים ולטפל בהם וגם לא הראשונים לבנות מרכבות, הם שכללו את גידול הסוסים ואת השימוש בהם לתחבורה עד לבלי הכר. החמורים היו לחיות מסע.
[עריכה] דת ומיתולוגיה
הדת החתית פוליתאיסטית בבסיסה. הפולחן הדתי ומרבית האלים החתיים הם למעשה שרידי המסורת החַתית, עליה הוסיפו החתים מעט. הדת החתית הייתה בלתי מגובשת ולא שיטתית. בגין שטחיה ההרריים והחלוקה לפרובינקיות של האימפריה החתית, נוצרו תת־תרבויות מקומיות, ולכל אחת מהן פנתיאון רחב משלה. כך נוצר מצב בו קיימים אלים רבים, ולהם אותו התפקיד.
יתרה מכך, הכיבוש הואסלי שעמד בבסיס דיפלומטית החוץ החתית אפשר לנתינים לעבוד את אליהם כרצונם, ואף לא מנע את צירופם בפועל לפנתיאון החתי המורחב. השפעה חורית ניכרת, מסיבה זאת, בפולחן החתי, ואף נמצאו עדויות לאלים אכדיים ובבליים שנבלעו בדת חת. שילוב האלים הזרים הוגבר בימי הממלכה החדשה, ואף ידוע כי פודו־חפה, אשת חתושיליש וביתו של כוהן חורי, יבאה מספר אלים חוריים.
האלים לרוב נתפסו כבעלי סגולות, תכונות ורגשות אנושיים, אך לאו דווקא צורה אנושית. אל הסערה, למשל, תואר לעיתים כשור. הצורה המסמלת של האלים התפתחה עם הזמן. כפי הנראה, בימי קדם אבנים שמשו כסמלי האלים, אך עם התפתחות האומנות והתרבות החתית התפתחו הדמויות המייצגות של האלים. בעלי חיים שונים היו למלווי האלים, או מעין כרובים.
בני האדם נחשבו למשרתי האלים, אולם לא היה סיפור בריאה מובהק הממקם את בני האדם במקום מסוים בהיררכיה הקוסמית. הדת החתית עוסקת גם בעולם הבא, אך יחסה אליו מאוד לא אופטימי. לפי האמונה היה מקום מגוריהם של האלים במקדשים שבהם נבנו להם אפילו חדרי שינה. המלך היה לכוהנם העליון של האלים ולשליחו של אל הסערה על פני האדמה. לאלים הועלו זבחים וקורבנות באופן יומיומי. נערכו טקסים פולחניים שמטרתם כיבוד האלים ושמירה על טהרת המלך, פן יחטא ויביא עונש קשה לעמו, ממלכתו ויבוליו. אין לדעת מהו מקור כעס האלים, פרט זוטר או בעל חשיבות.
מיני מתנבאים הועסקו על־ידי אנשים שקיוו לגלות מיהו האל אותו הרגיזו, ובאיזה אופן לשכך את רוגזו. המלך נהג להודות על חטאיו ולבקש את כפרת האלים. לדוגמה, בזמן מגפה קשה התפלל מורשיליש השני בנוסח הבא:
- "אדוני...האלים...:[בני־האדם] חטאים המה. גם אבי חטא והפר את מצוותיו של אלוהי הרוחות חַתי. אבל אנוכי לא חטאתי, [אומנם כן] שחטאות אבות מוטלים על הבנים...עלי לשאת בחטאו...מודה אנוכי על כך לפניך חתי, ולפני כל שאר האלים: אמת, כך היה. ועתה, לאחר שהודתי בחטאו של אבי, יואיל נא אלוהי הרוחות, ושאר האלים, ויטו לי שוב חסד וירחיקו מעל ארצי את המגפה הרעה...והאחדים שיוותרו יוסיפו להביא לכם מנחות של לחם ויין, ולא ימותו"
-
- (מתוך: דתות העולם העתיק, ע' 71)
-
למיתולוגיה החתית אופייניים מספר דפוסי עלילה. עיקר הסיפורים נוגעים לאגדות "קטילת הדרקון" או אגדות "האל הנעדר והשב". דוגמה לסוג הראשון הוא סיפור המאבק בין אל הסערה לדרקון אִילוּיַנְקַש: מאבק ארוך ומלא תחבולות שמסתיים בנצחון האל. המיתוס מעלה מספר שאלות מוסריות ומביע דעות קדומות לגבי נושאים כיחסי מין. המוכר בסיפורי האל הנעדר והשב הינו סיפורו של אל החקלאות תלפינוש. אחר שניחר אפו על הרוע בעולם נעלם האל. העלמותו גרמה להרס היבולים וצרות אחרות. מצוקת האלים עקב מחסור במנחות גרמה להם להשיבו. סיפור זה משקף, בין היתר, את תלות האל באדם. סיפורים אחרים עסקו בקרבות קוסמיים, תהפוכות שלטון בקרב האלים ונושאים אחרים.
[עריכה] שפה
- ערך מורחב – נשילי
נשילי, או חתית כפי שאחדים מכנים אותה, היא שפה הודו־אירופית עתיקה ביותר ובת למשפחה השפות האנטוליות, אולם יש המערערים על השיוך הישיר למשפחה ההודו־אירופית, ובהם חסידי התאוריה ההודו־חתית. חקר השפה החל בראשית המאה ה־20, ועל הידועים בחוקריה נמנה המזרחן הצ'כי בדריך הרוזני.
בשפה נבלעו מילים חתיות וחוריות, בעיקר בנוגע למונחים דתיים. לצד הנשילי, השפה הלווית דוברה באימפריה החתית. השפה כנראה לא הייתה חתית מקורית, וחדרה לאימפריה החתית בהשפעת זרים שישבו לגבולותיה או שנכבשו על־ידיה. הלווית נכתבה בכתב ההיירוגליפים החתי אשר טרם פוענח לתומו, והנשילי נכתבה בכתב חרטומים אכדי. לשפה הפאלאית דמיון לשפת החתים, והשפות לידית וליקית הן כנראה נצר לשוני לחתית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלעזר ליפא סוקניק, אנציקלופדיה מקראית, כרך ג', 320–357, הוצאת מוסד ביאליק, 1956 (תשי"ח), ירושלים. — ערך מקיף ומעמיק בנושא החברה החתית על כל תחומיה.
- האנציקלופדיה העברית, כרך שבעה־עשר, 253–265, הוצאת ספריית הפועלים, 1988.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האימפריה החתית |
- החתים, באתר היסטוריית העולם.
- היסטוריה ועקרונות המוסר החתי, מתוך אתיקה בקרב השומרים, הבבלים והחתים.
- האימפריה החתית, באתר הנתיב הקדום.
- החתים, באתר הכול אודות תורכיה.
- בחיפוש אחר העבר: החתים מאנטוליה והאומה אשר ההיסטוריה שכחה באתר Saudi Aramco World.
- עדויות מרשומות חתיות למלחמת טרויה, באתר המוסד האמריקאי לארכיאולוגיה.
