תקופת בית שני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תקופת בית שני היא תקופה היסטורית בתולדות עם ישראל, החופפת בקירוב את תקופת קיומו של בית המקדש השני. היסטוריונים רבים רואים בתחילת תקופת הבית השני את שיבת ציון, ובסיומה את כשלון מרד בר כוכבא, אם כי בית המקדש השני נבנה 22 שנה לאחר שיבת ציון, וחרב 65 שנה לפני כשלון מרד בר כוכבא. אורכה של התקופה הינו, אם כן, 607 שנים.
תקופה זו הינה תקופה ייחודית בתולדות עם ישראל. התקופה ראתה התפתחות תאולוגית ורוחנית, עלייתם ונפילתם של מנהיגים וכוהנים, יצירה תרבותית ודתית ענפה. האקלים הרוחני המיוחד של תקופה זו הוציא מתוכו את ישו, ובכך תרם לתרבות האנושית תרומה שאין שנייה לה. בתקופה זו נחתם התנ"ך, נכתבו הספרים החיצוניים וכן המגילות הגנוזות, והחל התהליך הארוך של יצירת קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה והתלמוד. סדרי התפילה החלו להתגבש, והזהות היהודית כפי שאנו מכירים אותה היום החלה ללבוש את הצורה המוכרת לנו.
במהלך רוב תקופה זו היה בית המקדש בירושלים למרכזו הרוחני והדתי של עם ישראל, אם כי במהלך חלק מן התקופה היו קיימים בתי מקדש נוספים בגלות, אשר אף בהם היו מקריבים קורבנות, ונהוגה הייתה שם עבודת הכוהנים כפי שהייתה נהוגה בבית המקדש אשר בירושלים. התקופה ראתה את בניין בית המקדש בימי זרובבל, הפיכתו להיכל מרהיב בידי הורדוס והריסתו בידי טיטוס. לאחר חורבן בית המקדש השני לא נבנה בית המקדש מחדש.
במהלך התקופה היה עם ישראל עצמאי בארצו אך לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים. רובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות אזוריות שונות - האימפריה הפרסית, הממלכה הסלאוקית, והאימפריה הרומית. במהלך כל התקופה עמד עם ישראל, העם היחיד אשר החזיק באמונת הייחוד אל מול תרבויות פגניות שליטות, המבקשות להטמיע אותו בקרבן, ובמיוחד אל מול ההלניזם. דבקות העם באמונתו יצרה חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות, ועם תושבי הארץ שאינם יהודים, והגיע עד כדי שלושה עימותים גדולים בארץ ישראל, הם מרד החשמונאים, המרד הגדול ומרד בר כוכבא אשר סופם היה טראגי - חורבן, גלות ואובדן העצמאות.
מאפייניה של התקופה, אשר מייחדים אותה מכל התקופות האחרות בתולדות עם ישראל הינם עבודת האל בבית המקדש, על ידי עם ישראל היושב בארצו, תוך קיום מקביל של קהילות יהודיות משגשגות בתפוצות, ואינטראקציה ביניהן ובין היהודים בארץ ישראל.
התקופות העיקריות בתקופת הבית השני הן:
- שיבת ציון ושלטון האימפריה הפרסית - 538 לפנה"ס עד כיבוש הארץ בידי אלכסנדר הגדול 332 לפנה"ס.
- שלטון ההלניסטים - אלכסנדר הגדול ויורשיו - בית תלמי, הממלכה הסלאוקית בין 332 לפנה"ס ל 167 לפנה"ס.
- בית חשמונאי - ממרד החשמונאים (167 לפנה"ס) ועד עלייתו של הורדוס - 40 לפנה"ס.
- שלטון הנציבים הרומים: תקופת הנציבות הראשונה 6 לסה"נ עד 41 לספירת הנוצרים, תקופת ביניים של שלטון אגריפס הראשון ולאחריה תקופת הנציבות השניה: 44 - 66 לספירת הנוצרים.
- המרד הגדול - 66 - 73 לספירת הנוצרים.
- התקופה שבין המרידות ומרד בר כוכבא - 73 עד 135 לספירת הנוצרים.
