תעלת הוולגה-דון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תעלת הוולגה-דון (רוסית: Волго-Донской судоходный канал), או בשמה המלא תעלת הספנות וולגה-דון על שם ו.א. לנין (רוסית: Волго-Донской судоходный канал имени В.И.Ленина), היא תעלה מלאכותית המחברת את נהרות הוולגה והדון שברוסיה באזור שבו הם קרובים ביותר זה לזה.
אורך התעלה הוא 101 קילומטרים, מתוכם 45 ק"מ הם נהרות ואגמים טבעיים והיתר נחפר בידי האדם.
מאמצי האדם לחבר את שני הנהרות החשובים החלו כבר בזמן שלטון האימפריה העותמנית בשנת 1569. הצאר פטר הגדול נכשל בנסיונו לחצוב את התעלה במאה ה-17, וניסה פעמים נוספות לבצע את המפעל הגדול הזה, אך ללא הצלחה.
כריית התעלה החלה לפני מלחמת העולם השנייה, ובמהלכה נפסקו העבודות. הן התחדשו ב-1948, ובשנת 1952 הסתיימה העבודה והתעלה הפכה לחלק חשוב של דרכי המים העמוקים בחלק האירופי של ברית המועצות. רבים מהעובדים היו שבויי מלחמה ואסירים שהועסקו בעבודות כפייה (ראו גם: גולאג).
תעלת הוולגה-דון מתחילה ביובל סארפצקי של הוולגה, מדרום לוולגוגרד, ומסתיימת במאגר המים צימלנסקויה, בעיר קלץ' על הדון. בתעלה יכולות לעבור ספינות עם מטען של עד 5,000 טונות.
מאזור הדון לוולגה מועברים מטענים של פחם מדונצק, חומרי בניין ודגנים. בכיוון ההפוך המטענים הנפוצים הם עץ, פיריט ומוצרי נפט. ספינות תיור וקייט מפליגות בשני הכיוונים.
תעלת הוולגה-דון ומערכת המים צימלנסקי שתוכננו בידי לאוניד פוליאקוב מהוות מכלול המוקדש לזכר הקרבות על צאריצין במלחמת האזרחים הרוסית וקרבות סטאלינגרד במלחמת העולם השנייה.
