שם פרטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שם פרטי הינו שם המייחד את הפרט בקרב משפחתו, לעומת שם משפחה אותו חולקים בני המשפחה.
שם פרטי ניתן לרוב לאדם על ידי הוריו, בסמוך למועד לידתו. ביהדות שם הבן מוכרז בפומבי במהלך טקס ברית המילה שלו. שם הבת מוכרז בטקס זבד הבת.
במדינת ישראל שמו של הילוד נרשם בתעודת לידה, המונפקת על ידי מינהל האוכלוסין במשרד הפנים.
בישראל מקובל לרוב לקרוא לילד בשם פרטי רשמי יחיד. לעיתים ניתן שם פרטי נוסף, הידוע במשפחה, אך לא תמיד נרשם בתעודות הרשמיות.
במדינות רבות מקובל לתת שני שמות פרטיים, אם כי בשימוש יומיומי לרוב קוראים רק באחד מהם, בדרך כלל הראשון. מצב שונה הוא שימוש בהלחם לאיחוד שני השמות לשם אחד, מצוי למשל בספרד, גבר ששמו "חוזה מריה" יקרא בהלחם "חומה", אישה ששמה "מריה דל מר" (מריה של הים) תכונה בקיצור "מרימר".
תוכן עניינים |
[עריכה] כינויים
כינוי הינו שם שאינו שמו הרשמי של האדם. עשוי לשמש בנוסף או במקום השם הרשמי. ילדים מכונים פעמים רבות על ידי הוריהם וקרובים אחרים בשמות חיבה, לרוב בעלי צליל ילדותי (כמו ממי, קושקוש, תותי), שמשמשים כל עוד הילדים צעירים מאוד. לרוב כינויים כאלו אינם שורדים עד הבגרות, אולם ישנם יוצאי דופן.
ישנם שמות שקיים עבורם כינוי מקובל, שהינו קיצור השם. דוגמאות לכינויים כאלו לשמות עבריים: יוסי במקום יוסף, אלי במקום אליהו, יוני במקום יונתן. באנגלית מקובלים קיצורים כגון דייב במקום דייוויד, ליז במקום אליזבת. ברוסית קיימים שמות חיבה מקובלים לכל השמות, והשימוש בהם בפנייה למבוגרים מיועד להביע אי-פורמליות. דוגמאות: נטאשה במקום נטליה, סשה במקום אלכסנדר.
בישראל אדם מכונה לעיתים בכינוי שהינו ספציפי לו ובחלק מהמקרים מוכר יותר מאשר שמו הרשמי. דוגמאות מוכרות הן כינויהם של אנשי צבא בכירים. רפאל איתן שכונה "רפול" ומרדכי גור שכונה "מוטה" נשאו כינוי שנגזר משמם הפרטי.
לעיתים נגזר כינוי דווקא משם המשפחה, אברהם דשא פשנל כונה "פשה". אך הכינוי לא בהכרח נגזר מהשם הרשמי. דוגמאות לכך הם משה יעלון המכונה "בוגי", שר התיירות, יצחק הרצוג, המכונה "בוזי", והסופר אברהם ב. יהושע המכונה "בולי", שהוסיף את תחילית הכינוי, האות ב', לשמו הספרותי.
לעיתים הכינוי הוא תזכורת לארוע, רפי איתן מכונה מסיבה זו "רפי המסריח". לעיתים הוא נגזר מאיפיון של האדם, משה לוי מכונה "משה וחצי" בשל גובהו.
סופרים ושחקנים עשויים לבחור שם עט או שם במה משיקולים שונים, בין השאר כדי למנוע שיפוט מוטה מראש של עבודתם.
[עריכה] מדרש שמות בתנ"ך
בתנ"ך הצגת דמות בשמה מלווה לעיתים גם במדרש שם - הסבר המבוסס על השורש של השם או על צלילו ומעניק לשם משמעות, מקשר אותו לנסיבות הלידה, אופי הדמות, מעשיה, גורלה וכדומה. משה, שם מצרי שמשמעותו נולד או בן[1], מוסבר כאילו נגזר מפועל עברי: (שמות, ב', י') "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
לעיתים המספר התנ"כי, שמודע לסוף המעשה, מנמק את בחירת השם בארוע עתידי מבחינת הדמות. במקרים אלו יתכן כי שם הדמות הומצא כדי להתאים לתוכן הסיפור. יתכן גם כי השם היה קיים בסיפור שהועבר בעל פה, והמדרש התווסף מאוחר יותר לסיפור על מנת לתת הצדקה, רציונליזציה או משמעות רטרואקטיבית לפרט בתולדות הדמות. דוגמה לכך הוא סיפור נבל הכרמלי: (שמואל א', כ"ה, ג'-ד') "וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל ... וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים". בהמשך הפרק מעידה אשתו אביגיל: (שמואל א', כ"ה, כ"ה) "אַל-נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת-לִבּוֹ אֶל-אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל-נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן-הוּא--נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ".
[עריכה] שמות פרטיים העוברים במשפחה
בקרב עמים רבים קיימות מסורות של שמות פרטיים העוברים במשפחה מדור לדור. מנהג נוצרי הינו קריאת הבן בשם זהה לשם אביו. ביהדות מנהג זה אינו מקובל, ושמות שעוברים במשפחה "מדלגים" על דור אחד לפחות, כך שילד עשוי להיקרא על שם סבו, אך לא על שם אביו. בקרב יהדות ספרד שם עשוי להינתן לילד לכבוד סבו בעוד הסב בחיים. בקרב יהדות אשכנז שם שעובר במשפחה ניתן לזכר סב שנפטר. בכל העדות ניתנים לילדים גם שמות קרובים אחרים (דודים, למשל) שנפטרו ללא צאצאים או בסמוך ללידת התינוק.
[עריכה] שמות כרכיב באתוס הציוני
גילגולי השמות שניתנו לאורך ההיסטוריה הציונית:
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
- מחיקת הגלותיות על ידי החלפת השם מלידה בשם עברי. למשל: "תרזה" שונתה ל"תרצה", "הלן" ל"אילנה", "וולף" ל"זאב", "הנריק" ל"צבי".
- תופעה זו נפוצה מתקופת היישוב עד שנות ה-90. לעיתים הייתה זו בחירה אידאולוגית, למשל בקרב החלוצים שראו בשם העברי מרכיב בהגשמה הציונית. לעיתים השם הוחלף עקב השפעה חברתית של הקולטים, למשל שמם של עולים חדשים בשנות ה-60 וה-70 עוברת פעמים רבות על ידי הפקידים שקלטו אותם בנמל ובשדה התעופה או על ידי מורים באולפן שבמרכז הקליטה. בעת העלייה מחבר העמים בשנות התשעים כבר לא הוחלפו שמותיהם של העולים.
- שמות לאומיים מתקופת ראשית המדינה - חרותה, ישראלה, ציון.
- שמות מהטבע, תחילה הארצישראלי ובהמשך לאו דווקא. למשל: שמות מקומות - שרון, גלעד, ירדן; שמות פרחים - סיגלית, לילך, איריס; שמות מים - מעיין, טל.
- יצירתיות פוסט-מודרנית - "הכול הולך", שמות דו מיניים.
- שמות דו מיניים משנות ה-70: טל, גילי, רוני, עדי, שרון, חן.
- שמות בני מספר עשורים שזוהו עם אחד המגדרים וכעת מזוהים עם שניהם (בעיקר שמות בנים שכיום ניתנים גם לבנות): יובל, שי, נעם.
- בעבר יצרו שמות בנות על ידי הוספת סיומת ניקבית (ה, ת, ית) לשמות בנים או לשמות עצם שמינם הדקדוקי הוא זכר (כמו יוסף -> יוספה, ליאור -> ליאורה, גל-> גליה, גלית, גיל -> גילית, גילת, זיו -> זיוה, אור -> אורה). כיום מקובל לקרוא לבנות בשמות שהיו והינם מקובלים כשמות לבנים, ללא שינויים, כך למשל: ליאור, גל, זיו, אור (אוׁרי), דניאל, אריאל.
- שמות דו מיניים בשנות ה-90 וה-2000: ליאל, אוהב, אסיף.
- שמות במחנה הדתי-לאומי: אמונה, מוריה.
[עריכה] שמות קוסמופוליטים
[עריכה] בארץ - "התייוונות" אז והיום
המושג "התיוונות" במשמעותו המקורית הינו היטמעותם של העמים שסופחו לאימפריה ההלניסטית בתרבות ההלניסטית על מאפייניה השונים, בין השאר אימוץ שמות יוונים. בארץ ישראל הכבושה על ידי היוונים נפוצה התיוונות בקרב בני המעמד הגבוה, ואף במהלך השלטון היהודי העצמאי של שושלת החשמונאים ביטאו שמותיהם (ביניהם: הורקנוס,אריסטובולוס, אנטיגונוס) את התיוונותם.
כיום תהליכים המובילים למתן שמות קוסמופוליטיים לילדים ישראלים הינם:
- עם חלוף הזמן, כשדור שני ואף שלישי של ילידי הארץ נולדו כבר לאחר קום המדינה, ישראל העצמאית נתפסת בעיני ילידיה כעובדה ולא כנס, וקטן הצורך לתמוך בה בכל פן של הקיום. שמות בעלי צליל זר, אשר בעבר יתכן והיו מוקצים כסממן של חוסר ציונות, הפכו לגיטימיים.
- ישראל הינה חלק מהכפר הגלובלי, ומושפעת מתרבויות זרות, בעיקר מהתרבות האמריקאית שמקומה בטלוויזיה, בקולנוע ובספרות הנצרכים בישראל עולה על זה של כל תרבות זרה אחרת. בנוסף, האנגלית הינה הלינגואה פרנקה של ימינו, והשפעתה ניכרת גם בשמות פרטיים הניתנים בישראל.
שם פרטי קוסמופוליטי בישראל הינו פעמים רבות שם הקיים בשפה זרה אך בעל משמעות בעברית. כך למשל "תום" נשמע כמו השם האנגלי "טום" ומשמעותו בעברית תמימות או טוהר. כך גם "דין" - שם זהה קיים באנגלית, ובעברית משמעותו חוק, משפט. ניתנים גם שמות לועזיים שצלילים דומה לשם עברי, כגון "רוי" הדומה ל"לרועי" ו"עילי" הדומה ל"אלי" ול"עילאי". לעיתים השם אינו קיים בשפה זרה אך הינו מילה לועזית, כגון "לירי". קוראים לילדים גם בשמות זרים שאין להם משמעות עברית, כגון "קים" ו"שון". יחד עם זאת, אין מקובל לקרוא בשמות שצלילם אינו עברי, אם בשל אותיות שאינן קיימות בשפה העברית, כגון צ' ב"ריצ'רד" או ג' ב"ג'ק", או בשל מספר הברות שאינו נפוץ בעברית, קרי ארבע הברות ומעלה. כמו כן אין קוראים בדרך כלל בשמות בעלי קונוטציות נוצריות כגון "מרי".
[עריכה] בגולה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
התאמה לשפת המקום/לחוק מקומי/למנהג מקומי/חשש מאנטישמיות
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- רוביק רוזנטל, ויקרא שמן בישראל אורטל ומורטל, בתוך הזירה הלשונית - דיוקן העברית הישראלית, הוצאת עם עובד, 2001.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אביאל קרנצלר, "ניקול, דניאל ומה שביניהם: מגמות באוריינטציה התרבותית של עולי שנות התשעים כפי שהיא משתקפת בשמות שהם בוחרים לילדיהם", נייר עבודה מס' 6 מתוך סדרת ניירות עבודה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נובמבר 2004.
- גליה סמו, "מדרשי שם", 2005, באתר "מקראנט" של מט"ח.
- מדרש שם, באנציקלופדיה של מקראגשר
- מאגר שמות בנים ושמות בנות באתר "שילב"
- עצות לבחירת שם ואשף שמות באתר "עולם התינוק"
