שם חיבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שם חיבה הוא שם שניתן לאדם על-ידי בני משפחתו או ידידיו, בנוסף לשמו הרשמי, כדרך להבעת חיבה אליו. פעמים רבות ניתן שם החיבה לפעוטות, ולעתים נפסק או מצטמצם השימוש בשם החיבה עם ההתבגרות. פעמים אחרות הופך שם חיבה לנחלת הכלל, עד כי האדם מזוהה בעיקר בשם החיבה שלו.
שם חיבה הוא במרבית המקרים צורת הקטנה של השם הפרטי המקורי. כך, למשל, "ישראל" הופך ל"שרוליק", "אברהם" הופך ל"אבי" או ל"אברום" וכדומה. התופעה קיימת גם בשפות אחרות. באנגלית, למשל, מקובל שם החיבה "ביל" למי ששמו הרשמי הוא "ויליאם". ברוסית השם הנשי "יקטרינה", הופך לשם החיבה "קטיה" וזה הופך לשם החיבה "קטיושה".
לעיתים מוסף לשמו המקורי של האדם סיומת קצרה המביעה חיבה כלפיו כגון: דבירי, דבירוש, דבירצ'וק וכד'.
לעתים נגזר שם החיבה משם משפחתו של האדם. שם החיבה של וינסטון צ'רצ'יל היה "צ'רצ'י".
לעתים נוצר שם החיבה בעקבות אירוע בולט כלשהו. לרחבעם זאבי ניתן שם החיבה "גנדי" לאחר שהגיע לחדר האוכל בבית הספר שבו התחנך, כשהוא קירח, יחף, ומגבת למותניו, הופעה שהזכירה לחבריו את המנהיג ההודי מהאטמה גנדי.
פוליטיקאים ישראלים אחדים, ששם החיבה שלהם הפך לנחלת הכלל, הפכו את שם החיבה לחלק משמם הרשמי. זהו למשל אברהם בייגה שוחט, שהוסיף לשמו הרשמי את שם החיבה "בייגה", וכך גם יוסף (טומי) לפיד. אחד המניעים לכך הוא לאפשר את הופעת שם החיבה בפרסומים רשמיים, כגון רשימת המועמדים לכנסת, שבהם נרשמים אנשים רק לפי שמם הרשמי המופיע במרשם האוכלוסין.
קטגוריות: אנתרופולוגיה | משפחה | שמות
