רנסאנס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| תקופות היסטוריות |
|
רנסאנס (ידוע גם בשם "תחיה") היא תקופה היסטורית. פירוש המושג בצרפתית הוא "לידה מחדש", ובהקשר זה הוא מורה על תחייה של תרבות יוון העתיקה ורומא. אנשי הרנסאנס ניסו לחדש את הרוח הקלאסית (למשל, באמנות ובספרות), המנוגדת לרוח הכנסייה, שהעמידה במרכז את האל ולא את אושרו של האדם בעולם הזה.
ראשית הרנסאנס באיטליה במאה ה-14, שבה היו ערי מדינה קטנות ורפובליקניות, ולא מדינות מלוכניות. אף שהחברה נותרה דתית כפי שהייתה, ואף העמיקה את דתיותה, ניתן כוח רב לאנשי ציבור חילונים, ובעיקר לעשירים המופלגים שעמדו בראשי הערים.
[עריכה] פטרונות
אמנות הרנסאנס באיטליה פרחה בכמה מרכזים חשובים, שהראשון בהם הוא העיר פירנצה. קוזימו דה מדיצ'י, שהפך את בית מדיצ'י לאחת המשפחות החזקות בעולם, תמך באמנים חשובים רבים בעיר, בהם גיברטי, ברונלסקי, דונטלו, אלברטי ופרה אנג'ליקו. בחצר המדיצ'ים נוצר חוג תוסס ופורה של אמנים, משוררים ופילוסופים. קוזימו היה אחראי למימון כמה מהמפעלים ההומניסטיים החשובים ביותר, בהם תרגום כתבי אפלטון מיוונית ללטינית בידי מרסיליו פיצ'ינו.
אחד החידושים החשובים של מוסד הפטרונות הוא שהכנסייה לא הייתה עוד מקור הפרנסה היחידי של אמנים. התעשרותם של חילונים איפשרה להם להפוך לכוח מרכזי לא רק בפוליטיקה ובמסחר, אלא גם בתרבות. אספני אמנות חילונים אלה התעניינו לא רק בנושאים דתיים, אלא גם בנושאים חילוניים, מיתולוגיים ואלגוריים. האמנים עיטרו למענם ארמונות, רהיטים וכלי בית. באותה עת שיגשגה בפירנצה אמנות ציורי הדיוקן, שבאמצעותה יכלו האמנים לגמול לפטרוניהם.
[עריכה] אמנות פלסטית
עוד לפני תקופת הרנסאנס התעניינו אמנים ביצירות ריאליסטיות יותר וסימבוליות פחות, כפי שהיה מקובל באמנות הנוצרית של ימי הביניים. באמנות הכנסייתית היה עקרון הייצוגיות חשוב בהרבה מהדיוק. אמנות הרנסאנס, לעומת זאת, העניקה חשיבות לסימטריה, לפרספקטיבה (שהייתה אחד ממקורות ההשפעה הבולטים ביותר של אמנות הרנסאנס), לקומפוזיציה ולמשחקי אור וצל. אמני הרנסאנס היו מיומנים בציור, בפיסול ובאדריכלות.
הרנסאנס המוקדם הושפע מאוד מהאדריכלות הקלאסית, ונבנו בו מבנים בהשפעתו, המותאמים לתקופה. ברונלסקי וגיברטי, למשל, התחרו ביניהם על הכנת הדלת היפה ביותר לבפטיסטריום. נושא היצירה על הדלת צריך היה להיות עקידת יצחק. ההוד, ההדר והסימטריה של גיברטי ניצחו.
הפריחה הגדולה באיטליה נקטעה בשל המגפה השחורה שחיסלה מספר אדיר של אמנים באירופה. בעקבות זאת נוצר מצב מעניין: ישנם חוקרים הטוענים שניצולי המגפה, שבידיהם נותר ממון רב (מהירושות של המתים הרבים), חשו צורך להשתמש בכספם ולהפריז בהנאות החיים. בעקבות זאת נוצרה באיטליה אופנה צעקנית, ספרות נהנתנית (למשל הדקאמרון של בוקאצ'ו) ועניין גדול ברכישת יצירות אמנות לבית. עושר מבוזבז זה, טוענים חלק מהחוקרים, קידם מאוד את ההשקעה באמנות.
במאה ה-15 ובמאה ה-16 שוב חזרו האמנים לפרוח, בעיקר הודות לשתי המהפכות של התקופה: גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס והמצאת הדפוס בידי גוטנברג. גדול אמני הרנסאנס היה לאונרדו דה וינצ'י ששילב אמנות עם הנדסה ומדע. לאונרדו היה "איש אשכולות" שהתעניין וחקר מספר רב של תחומים: מדע, אמנות, הנדסה, מכניקה, תעופה, הידרודינמיקה, ביולוגיה ואנטומיה. בדמותו הוא גילם את האידאל ההומניסטי של איש הרנסנס. בנוסף ללאונרדו פעלו אמנים גדולים אחרים, ביניהם רפאל, מיכאלנג'לו ועוד.
הרנסאנס פרח בעיקר בערי-המדינה של איטליה (כגון ונציה, פירנצה, רומא וורונה), שצברו הון רב הודות למסחר שקיימו עם ארצות הים התיכון והשירותים הימיים שסיפקו לצלבנים במהלך מסעי הצלב ואחריהם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הדקאמרון - אתר המוקדש לדקאמרון, כולל הטקסט המלא באיטלקית ובאנגלית ומחקרים.
- ארכיון המדיצ'י - ארגון ללא כוונות רווח המעניק לציבור גישה לארכיון המשפחה ומספק מידע רב על התקופה.
- אוטופיה מאת תומס מור - הטקסט המלא של הספר ומאמרים על תומס מור.
- Society for Renaissance Studies
