קיאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קיאה

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תוכאים
משפחה:	תוכיים
סוג:	נסטור
מין:	קיאה
שם מדעי
Nestor notabilis

קיאה או נסטור הררי (שם מדעי: Nestor notabilis) הוא מין תוכי המשתייך לסוג נסטור שבסדרת התוכאים. הקיאה הוא תוכי לילי-למחצה, והוא אנדמי לאזורים הרריים בניו זילנד - בעיקר באזור פיורדלנד; תכונה זו מייחדת אותו משאר התוכים, שכן הוא התוכי היחיד המסוגל לחיות באזורי אקלים אלפיני.

הקיאה מאופיין בממדיו הגדולים יחסית; בצלילים אותם הוא משמיע - לעיתים קרובות הוא קורא "קיאה, קיאה", ומכאן מקור שמו; ובאופיו הסקרן - הוא מתעניין מאוד בחפצים או אנשים הזרים לו ואינו חושש לנקר מכוניות תיירים ואף לעקור את השמשות שלהן. מסיבה זו, הקיאה מזיק לכבשים המגודלות בניו זילנד - הוא פיתח תאווה מיוחדת לשומן שמתחת לבשרן וכדי להשיג אותו הוא מנקר אותן, לעתים תוך גרימת נזק.

בדיקות DNA מצביעות על כך שלקיאה, לקאקאפו (Strigops) ולקאקה (Nestor meridionalis) אב-קדמון משותף.

לפני כ-100 מליון שנים, בעקבות התפלגותה של יבשת-העל גונדונה, שינויים גאולוגיים שארעו בכדור הארץ והווצרות הים הטסמני כתוצאה מכל אלה, שטח יבשתי שמהווה כיום את ניו זילנד נפרד מיבשת אוסטרליה. על שטח זה חי מין תוכי גדול קדמון, שהוא מאבות-אבותיו של הקיאה החי כיום, וכך הגיע תוכי זה לניו זילנד. בניו זילנד אב-קדמון זה התפתח לאב קדמון נוסף, "הפרוטו קאקה". ראשון נפרד מהקבוצה הקאקאפו לפני 70 מליון שנים כתוצאה מבידוד אקולוגי. לאחר מכן, 5 מליון קודם זמנו, נפרד מהפרוטו קאקה גם הקאקה בעקבות הרים שהחלו להתרומם בניו זילנד (בעיקר באזור פיורדלנד) ושינו את תוואי הקרקע, ואחרון נפרד מקבוצת ה"פרוטו קאקה" גם הקיאה, Nestor notabilis, לפני כ-3 מליוני שנים.

בשל הבידוד הגאוגרפי של בית הגידול שלהם - ניו זילנד - והיותם אנדמיים לאי זה, כל המינים שהתפצלו מהאב הקדמון "פרוטו קאקה" שונים בצורה ניכרת מרוב מיני התוכיים האחרים.

נראה כי הקיאה הוא התוכי היחיד הנוהג להרוג בעלי חוליות לתזונתו, אם כי זאת עושים בעיקר פרטים זקנים או חולים. בשל היותו אינטליגנטי, פעיל וסקרן, פרט שיוזחק בשבי ללא טיפול מומחי מתאים יסבול ככל הנראה משעמום ובעיות התהנהגות. מבחינה חיצונית, הזכר והנקבה דומים מאוד: לשניהם מעטה נוצות ירוק כהה עד חום ונוצות חזה וגב בהירות יותר. לשני המינים פלומת נוצות אדומה באזור הגב התחתון ומתחת לכנפיים - פלומה הנראית בקלות בעת תעופה. ההבדל הנראה היחיד בין המינים הוא בלסת התחתונה שלהם: אצל הזכרים היא גדולה ומסיבית מעט יותר.

אורכם של הזכרים מגיע ל-48 סנטימטרים בממוצע ומשקלם לכ-800 גרמים - מעט יותר מן הנקבות. לגוזלים ועופות צעירים כסות נוצות שצבעה נע בין צהוב לירוק בהיר; בדרך כלל, הם מקבלים את מעטה הנוצות הירוק בסביבות גיל 18 חודש, אף על פי שפרטים מסוימים מאבדים את המעטה הצהוב סביב הראש רק בגיל 4 שנים. לקיאה כישורי תעופה טובים מאוד, והוא יכול לנסוק מהקרקע לגבהים רמים מאוד תוך מספר דקות; הם מיומנים במיוחד בתעופה על גבי זרמי אוויר, כדי לא לאמץ את כנפיהם שלא לצורך.

בדרך כלל, הקיאה חיים בקבוצות הכוללות 10 פרטים או יותר; לאחר הטלת הביצים מספר הצעירים הכלולים בלהקה יכול לעלות לעשרות. הרבייה וההזדווגות מתרחשים בדרך כלל בין יולי לינואר. הנקבה מטילה בין 2 ל-4 ביצים בשורשי עצים, בנקיקים או בחללים מוצלים, והנקבה דוגרת עליהן כחודש ימים, וכשהגוזלים מגיעים לגיל חודש לערך הזכר עוזר לאם בהזנתם. לקיאה הרגלי רבייה פוליגימיים, והזכר יכול להזדווג עם מספר נקבות.

תזונת הקיאה מתבססת על עלים, פרחים, חרקים ופגרי בעלי חיים. מקורו חזק ומעוקל ויכול לפצח חומרים קשים. כדי לשרוד בסביבה הקרה, הקיאה נזקק לשומנים שייסיעו בחימום גופו; הם פולשים לקינים של עופות אחרים ואוכלים את הביצים או הגוזלים הצעירים שלהם. הקיאה פיתח תאווה מיוחדת לשומן שסביב כבד הכבש, ולעתים קרובות הוא צולל ופוצע מקנה כדי להשיג שומן זה. כיום הקיאה הוא מן מוגן, אולם במשך שנים הוא ניצוד בידי איכרים שרצו להגן על הצאן שלהם מתקיפותיו; על פי ההערכה, כ-150,000 פרטים נהרגו בשל ציד זה. בשנות השבעים, לאחר שהתגלה שהאוכלוסייה עומדת על 5,000 פרטים, הוענקה להם הגנה חלקית. החל משנת 1986 הקיאה מוגן בצורה מלאה על ידי הממשלה.