פרשת איראן-קונטראס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת איראן-קונטרס הידועה גם כאיראן-גייט היא פרשה במסגרתה מכרה ארצות הברית נשק למשטר האייטולות באיראן בעסקה סיבובית בתיווך ישראלי באמצע שנות ה-80.
העסקה נבנתה כך שישראל מכרה נשק לאיראן, באישור אמריקאי, ובתמורה שיחרר חיזבאללה בלבנון בני ערובה אמריקאים. התשלום שהתקבל מאיראן תמורת הנשק, בניכוי הוצאות ועמלות, הועבר לממשל האמריקאי, מבלי שנרשם בספרים. כך יכול הממשל להשתמש בכסף זה ללא פיקוח או ידיעה של הקונגרס לממן את המורדים במשטר בניקרגואה, שהואשם על ידי רייגן בתמיכה במרידות קומוניסטיות במרכז אמריקה.
הרקע לעסקה היה מדיניות נשיא ארצות הברית רונלד רייגן למגר משטרים קומוניסטיים באמצעות תמיכה בקבוצות מורדות (אפגניסטן) או בכוח (הפלישה לגרנדה). מצד שני, איראן נלחמה באותן שנים בעיראק והייתה זקוקה לנשק. במקביל היא שלטה בחיזבאללה הלבנוני, שהחזיק בני ערובה אמריקאים. הקונגרס האמריקאי התנגד באותה עת גם לתמיכה במורדים בניקרגואה וגם לתמיכה כלשהי בשלטון האיראני.
תוכן עניינים |
[עריכה] השתלשלות הארועים
תחילת הפרשה כאשר ממשלת ישראל פנתה באוגוסט 1985 לממשל האמריקני בהצעה לשמש כמתווך בעסקה לשחרור הכומר האמריקאי בנג'מין וויר שהוחזק בלבנון. לפי העסקה הייתה אמורה ישראל למכור לאיראנים 508 טילי טאו כנגד טנקים ובתמורה ישראל תקבל טילים חלופיים מארצות הברית. העסקה יצאה אל הפועל בחודשיים שלאחר מכן.
בנובמבר אותה שנה התבצע השלב השני שבו הייתה אמורה ישראל להעביר 500 טילי הוק נגד מטוסים לאיראנים בתמורה לשחרור שאר בני הערובה האמריקאים. כבר בשלב זה הסתבך הממשל בהסתרת העסקה מהקונגרס, בניגוד לחוק. שלב זה נכשל לאחר שאיראן לא הייתה מרוצה מ־18 הטילים הראשונים שנשלחו אליה, וטענה כי הוטעתה על ידי ישראל.
בינואר 1986 התבצע שלב נוסף, הפעם כאשר ישראל מעורבת פחות, במסגרתו העבירו האמריקאים 1,000 טילי טאו נוספים לאיראן. בין החודשים מאי ונובמבר הועברו נשק וחלקי חילוף נוספים בערוץ זה.
הכספים שזרמו מעסקאות אלו הועברו לקולונל אוליבר נורת' שהיה עוזר היועץ לביטחון לאומי, ג'ון פוינדקסטר. נורת' השתמש בכספים הללו כדי לממן קבוצות של מורדים ניקרגואים שכונו ה"קונטראס" (קיצור בספרדית של contrarevolucionarios, "נגד המהפכה"). קבוצות אלו התנגדו למשטר הסנדיניסטי ששלט אז בניקרגואה. הסנדיניסטים עלו לשלטון באופן דמוקרטי בבחירות שאושרו על ידי מספר מדינות מערביות - אולם היו מזויפות, לטענת הממשל. ארצות הברית האשימה באותם ימים את המשטר הזה בכך שהוא נתמך על ידי קובה וברית המועצות, וכי הוא תומך בקבוצות מורדים קומוניסטים שניסו להפיל את המשטר באל סלבדור, שנתמך על ידי ארצות הברית. ה-CIA אימן את המורדים ואוליבר נורת' רכש עבורם כלי נשק.
[עריכה] חשיפת הפרשה
ב־3 בנובמבר 1986 פרסם לראשונה העיתון הלבנוני א-שראע ידיעה על כך שארצות הברית מוכרת נשק לאיראן תמורת שחרור בני ערובה. הפרשה החלה להיחשף במלואה רק שלושה שבועות מאוחר יותר, כאשר נודע שהופל מטוס בניקרגואה שהכיל משלוחי נשק לקונטראס והניצול היחיד מהמטוס סיפר לשוביו שהוא נשלח על ידי ה-CIA.
לאחר לחץ ציבורי כבד, נאלץ הנשיא רייגן למנות ועדת חקירה. הוועדה עסקה בין השאר גם בשאלה האם הנשיא וסגנו, ג'ורג' בוש (האב), ידעו על העסקה. רייגן ובוש הכחישו שידעו אבל עדויות אחרות רמזו כי היו מודעים לפחות לחלק מהמאורעות. הוועדה נזפה בהם וטענה כי הייתה להם אחריות ניהולית על הפרשה.
כתוצאה מעבודת הוועדה הועמדו נורת' ופוינדקסטר למשפט והורשעו בקשירת קשר, מרמה, עדות שקר לקונגרס, שיבוש הליכי משפט והשמדת ראיות. לבסוף זוכו שניהם בערעור מסיבות טכניות.
[עריכה] האישים הישראלים שהיו מעורבים בעיסקה
העיסקה נעשתה בידיעת ועידוד הצמרת המדינית והבטחונית של ישראל. ראשי הממשלה באותה תקופה, שמעון פרס ויצחק שמיר, כמו גם שר הבטחון יצחק רבין, היו מודעים לכל הפרטים.
המתווכים הישראליים בעסקה היו סוחרי הנשק הפרטיים יעקב נמרודי ואל שווימר (מנכ"ל התעשייה האווירית לשעבר). לאחר שבעה חודשים הם הוחלפו על ידי הדרג המדיני. על נסיבות ההחלפה ניטש ויכוח רב שנים. יש הרומזים כי נמרודי מעל בכספים, אחרים טוענים כי נמרודי ושווימר ביצעו הטעיה של האיראנים לגבי טילי ההוק, שכמעט והכשילה את העסקה, ואילו נמרודי מכחיש טענות אלו וטוען שהוא הוטעה בכך שסופקו לו טילים מדגם לא נכון.
בהמשך הם הוחלפו בישראלי עמירם ניר, שהיה יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור. ניר נהרג לאחר סיום הפרשה, בשנת 1988, כאשר היה אדם פרטי, בהתרסקות מטוסו במקסיקו.
שנים לאחר התפוצצות הפרשה עדיין מתכתשים המעורבים על הפרטים ועל המהלך המדויק של הדברים. הדבר עמד ברקע המלחמה של העיתון מעריב, שאותו רכש נמרודי, בעיתון ידיעות אחרונות, שנשלט על ידי משפחת מוזס. עמירם ניר היה נשוי לבת המשפחה, ג'ודי ניר מוזס שלום, בתקופה שבה היה מעורב בפרשה ובעת מותו.
