פסל החירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אתר ההנצחה הלאומי החירות מאירה את העולם (באנגלית Liberty Enlightening the World), הידוע יותר בפשטות כפסל החירות הוא פסל עצום-ממדים הניצב באי החירות בניו יורק, ומהווה אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר, ושל ארצות הברית בכלל.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 תיאור 3 העתקים 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

הפסל ניתן לארצות הברית כמתנה מצרפת. הרעיון מאחורי הענקת המתנה לעם האמריקאי היה, בעיקרו, פוליטי. הרפובליקנים הצרפתים, שחששו מעליית כוחם של יריביהם המלוכנים, רצו לבסס את הקשר והידידות עם הרפובליקה הגדולה מעבר לאוקיינוס.

הפסל תוכנן על ידי הפסל הצרפתי פרדריק אוגוסט ברתולדי. במקור הוזמן לחגיגות יובל ה־100 של ארצות הברית (1876), אך עקב גודלו ומורכבותו הגיע לחגיגות היובל רק דגם חלקי שלו. על פי גירסה אחת, כמודל לדמות הפסל שימשה אימו של ברתולדי, שהייתה אישה חזקה ולמודת קשיים, וסימלה בעיניו את הדאגה הבלתי מתפשרת לעתיד ילדיה, כפי שראה בעיני רוחו את אמריקה. על פי גירסה אחרת, כמודל שימשה אישתו הצרפתייה של התעשיין האמריקני אייזיק סינגר (אבי מכונות התפירה), כמסמלת הקשר האמיץ בין העמים. לתכנון שלד הברזל והפלדה הנושא את הפסל נעזר ברתולדי במהנדס גוסטב אייפל, שלימים נודע כמתכנן מגדל אייפל בפריז.

בניית הפסל ארכה כ־10 שנים והתעכבה בעיקר בגלל העדר משאבים מהצד האמריקאי לממן הרכבתה בעקבות המפולת בוול סטריט ב-20 בספטמבר 1873 אשר גרמה למיתון עמוק שנמשך שנים רבות. כעדות לחוסר היכולת של האמריקאים לממן הרכבת הפסל הוצבה הזרוע המניפה את הלפיד בכיכר מדיסון במשך שנים. הפסל הגיע לארצות הברית על גבי אונייה ביוני 1885, כשהוא מפורק ל־350 חלקים. הוא נבנה מחדש במקומו הנוכחי במהלך 4 חודשים וטקס ההקדשה הרשמי נערך ב־28 באוקטובר 1886.

פסל החירות נמצא באי החירות (Liberty Island) שבנמל ניו יורק, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. האי נקרא במקור האי בדלוז (Bedloe's Island), והחל להיות מכונה באופן לא רשמי "אי החירות" מסביבות תחילת המאה ה־20, אם כי שם זה קיבל תוקף רשמי רק ב־1956. בשנת 1924 הוחלט שהפסל הוא אנדרטה לאומית. בשנת 1984 הכריז ארגון אונסקו על הפסל כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] תיאור

הפסל בנוי משלד ברזל ופלדה בציפוי לוחות נחושת. באופן מקורי זהרה הנחושת, אך עם השנים אחזה בה ירוקת, וצבע הפסל היום הוא ירוק עמום. אלת החירות אוחזת בידה הימנית לפיד, המסמל את נאורותה של המדינה, וכאילו "מאיר" את הדרך לבאים לארצות הברית. בידה השמאלית לוח הנושא את הכיתוב "JULY IV MDCCLXXVI" – תאריך הכרזת העצמאות של ארצות הברית (4 ביולי 1776). אחת מרגליה עומדת על שרשראות, כסמל לשיחרור מכבלי השיעבוד. לראשה נזר בעל 7 חודים המזדקרים כקרני שמש לכל הכיוונים, ומייצגים את הקרנת החירות לשבע יבשות תבל.

יש אומרים שהפסל נועד להיות במצרים בתעלת סואץ, אך המצרים דחו זאת.

הפסל ניצב על כן מסיבי, שאינו חלק מתכנונו המקורי של ברתולדי. הכן, שהינו יצירה ארכיטקטונית בפני עצמה, הוא פרי תכנונו של האדריכל האמריקני ריצ'רד מוריס האנט ומומן בכספי תרומות של הציבור האמריקני, שהרוח החיה בגיוסן הייתה איל העיתונות ג'וזף פוליצר שאמר שכל מי שיתרום הוא יכתוב על כך בעיתנו וכך נאספו מאה אלף דולר שנתרמו מקוראי העיתון שלו.

על קיר כן הפסל לוח ברונזה עליו חקוקות מילות השיר "קולמוס הזהב" של המשוררת היהודייה, אמה לזרוס יפה, שנכתב לכבודו של הפסל ב-1883:

"הבו לי את בניכם היגעים

והעניים

ערב רב של המונים כמהים

לנשום כבני חורין

את הפליטה האומללה של

חופיכם המשופעים

שילחו אותם אלי, חסרי הבית

וסחופי הסער

בפנס אאיר בואם בשער זה"

הגובה מהקרקע ועד לקצה הלפיד הוא 93 מטרים.

בדרך כלל פתוח האתר למבקרים שהגיעו במעבורת והמבקרים יכולים לטפס ל"כתר" שמספק תצפית רחבה על הנמל. בבסיס יש מוזיאון, נגיש באמצעות מעלית, המציג את היסטוריית הפסל.

בשנת 1986 עבר הפסל שיפוצים ב-70 מיליון דולר, והחליפו את הלפיד בלפיד מזהב 24 קרט, הלפיד הקודם נמצא כיום באולם הכניסה.

[עריכה] העתקים

• בפריז שבצרפת ניצב עותק מוקטן של הפסל, על אי קטן בלב נהר הסן החוצה את העיר. פסל זה נושא עיניו מערבה, אל עבר האוקיינוס האטלנטי ו"אחותו הגדולה" בארצות הברית.
• עותק נוסף הוצב בעיר בורדו בצרפת. פסל זה הוסר והותך בתקופת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השניה. הוא שוחזר בשנת 2000, ולאחר פיגועי 11 בספטמבר התווסף לו לוח זיכרון לקרבנות הפיגועים. מאז שוב הושחת על ידי ונדליסטים אנטי-אמריקאים.
• בשנת 2004 הוצב עותק בעיר קולמאר בצרפת, עיר הולדתו של יוצר הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי, לציון 100 שנה למותו.
• במהלך המחאות בכיכר טיאנאנמן הציבו המפגינים במקום העתק של הפסל, שנהרס עם פריצת הצבא הסיני לכיכר.

בארץ נמצא העתק של הפסל בכפר עראבה.

עותקים מוקטנים נוספים פזורים ברחבי ארצות הברית, צרפת, ומספר ערים בעולם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• צילומי אוויר של אי החירות