פנטומימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פנטומימה, הצגה ללא מילים. עיקר הדגש בפנטומימה הוא על התנועה כדרך בלעדית להעברת המסר האמנותי. מקור המילה פַּנְטוֹמִימָה הוא ביוונית: Pantos=הכול ו- Mimos = חקיין, כלומר- אדם שמחקה הכול.

תוכן עניינים 1 תכונות אמנות הפנטומימה 2 פיתוח הפנטומימה 3 יצירת האשליה 3.1 משקל נגד 3.2 קיצור, תמצות 3.3 יחס 4 הכח שבצמצום 5 ראו גם

[עריכה] תכונות אמנות הפנטומימה

ככל אמנות במה אחרת, הפנטומימה היא אמצעי להבעה עצמית, להמחשת מחשבות, רעיונות או רגשות ולהעברתם לקהל, כלי להצגת תפיסת החיים (או היבט מסוים מתוך תפיסת החיים) של האמן.

פנטומימה היא גם צורת תקשורת.

פנטומימה היא תנועה פיזית שמביעה מחשבה. המחשבה יכולה להיות מציאותית (לדוגמה- איש יושב) או מופשטת (לדוגמה- אהבה), והתנועה- סמלית או פרוזאית (לדוגמה- הבעת המחשבה על אהבה יכולה להיות סמלית- לתאר מעשים אופייניים של איש אוהב, או פרוזאית- לתאר את התחושות שלו באמצעות משלים: ריחוף באוויר, בלבול).

באופן הטהור, הפנטומימה באה לידי ביטוי רק דרך התנועה והבעות הגוף. ישנה משמעות ברורה המתלווה לכל תנועה ומחווה. הקהל מבין את משמעות התנועה והמחווה ללא כל תרגום או הסבר מילולי. מהסיבה הזו אָמָּנוּת הפנטומימה הינה כלל עולמית, ומתקבלת בהבנה ברחבי העולם, ללא תלות בשפת דיבורו של הקהל.

תקשורת באמצעות פנטומימה, קיימת למרות השפה הכתובה והמדוברת.

[עריכה] פיתוח הפנטומימה

פנטומימה יוצרת אשליה פיזית. עד שנות העשרים של המאה ה-20, היו מעט אשליות פיזיות בלקסיקון הפנטומימה: "הליכה נגד הרוח" , "משיכת חבל", ו"קיר". אילוזיות אלו הומצאו על ידי אטייאן דה'קרו ( Etienne Decroux 1898-1992) ושמשו כתרגילים לשחקנים שלמדו לשלוט בגופם. בעזרתו של ג'אן-לואי בארו (Jean-Louis Barrault 1910-1994), ד'קרו פיתח מאוחר יותר את התרגילים הללו לכדי אמנות במה שונה וחדשה לגמרי: אמנות הפנטומימה המודרנית.

[עריכה] יצירת האשליה

אשליה פיזית בפנטומימה, מבוססת על שלושה עקרונות:

1. משקל-נגד (Counterweight).
2. קיצור, תמצות (Foreshortening).
3. יחס (Attitude) .

[עריכה] משקל נגד

טכניקה שרירית של הפעלת כוח דמיוני על עצם דמיוני. תוך יצירת האשליה של "משיכת החבל" למשל, האמן מראה את הכח המופעל על החבל, על ידי היחס כלפיו, על ידי ההתנגדות לכוח הדמיוני של המשיכה הנגדית.
כשמוצג עצם דמיוני, האמן מגיב באופן פיזי לגודל, למשקל, ולצורה הדמיוניים של האובייקט במטרה להגדיר אותו בפני הקהל. ההמחשה נעשית באמצעות חיקוי הטלת המשקל של אדם העומד בפני חפץ ממשי או התנגדות ממשית לפעולתו (לדוגמה: חיקוי הטלת משקל אל מול יציבותו של הקיר, או חיקוי הטלת משקל על הכסא בעת הישיבה עליו).

[עריכה] קיצור, תמצות

המחשה של פעולה אינה חייבת להיות על ידי הצגת הפעולה עצמה. האמן לא חייב ללכת, כדי להעביר את התחושה של ההליכה. הדרך בה הוא עושה זאת היא תמצות של פעולת ההליכה עצמה לכדי המרכיבים הצורניים הבולטים שבה. הקיצור יוצר עיבוי של פעולה. בפנטומימה, פעולה כמו הליכה, לרוב מוצגת כדי להבליט את האלמנטים הפיזיים המהותיים של התנועה- אשר גורמים להליכה שתיראה כמו הליכה. אלמנטים אלו משתלבים בזמן ובחלל ויוצרים את האשליה. המראה המתקבל נראה כהליכה, אבל הוא לא בדיוק נושא את אותן התנועות של הליכה אמיתית, והאמן אמנם אינו הולך לשום מקום.

[עריכה] יחס

האופן שבו התמונה (או כל פעולה אחרת בפנטומימה), מוצגת. המהירות, הקצב, והעוצמה (אינטנסיביות) של הפעולה, מעבירה לקהל את מצב הרוח או המצב הרגשי של התמונה. תנועות זורמות וחלקות, מביעות משהו שונה לגמרי מתנועות קצרות (סטקטו), ויוצרות משמעויות אחרות לפעולה של האמן. הליכה באופן איטי, עם ראש מושפל, ידיים מתנדנדות בצדדים, מציגה דמות שונה לגמרי מהליכה עליזה, ידיים מרקדות, וראש מורם, למרות שבשני המקרים נעשה חיקוי של הליכה, של הטלת המשקל בהליכה, תוך תמצות תנועת ההליכה. עקרון זה נכון לכל תנועה בפנטומימה.

[עריכה] הכח שבצמצום

לכאורה, נדמה שהפנטומימאי מגביל את עצמו מאוד בהעברת המסר, יחסית לאמנים אחרים. אם לרשות השחקן עומדות האפשרות להביע דברים במילים, התלבושות והתפאורה, ולקולנוען נוספות על כל אלה גם זוויות צילום, והיכולת ליצור אשליה קולנועית, הפנטומימאי מוותר על עזרים אלה.

ניתן להסתכל על הוויתור כעל מקור כוח. כוחו של הפנטומימאי הוא ביצירת החלל שסביבו יש מאין. הפנטומימאי יכול להציג התרחשות של כמה דקות או של חיים שלמים במחווה פשוטה. כדי לעשות את המעבר מהדגמה של איש צעיר לזקן, אין צורך בהחלפת איפור או תלבושת, והיכולת הזאת מעניקה לפנטומימאי יתרון גדול.

הפנטומימאי יכול גם להגדיר את החלל בו הוא נמצא, בקלות רבה יותר מאשר שחקן, למשל. פנטומימאי יכול לגרום לקהל 'לראות' מדרגות במקום שעד לפני רגע 'היתה' בריכת שחיה, ללא צורך בשינוי תפאורה. בנוסף, הוא יכול ליצור חללים המעוצבים באופן שלא קיים במציאות, כמו למשל, חלל שבמרכזו ניצבת ספה שניתן לעבור דרכה.

לפנטומימאי יש פוטנציאל להמחיש שינוי מתמשך, ולא להיצמד אל אוסף, גדול ככל שיהיה, של אנשים וחפצים.

[עריכה] ראו גם

• רשימת פנטומימאים