פנחס ספיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פנחס ספיר (קוזלובסקי)

תאריך לידה	15 באוקטובר 1906
תאריך פטירה	12 באוגוסט 1975
ממשלות	7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16
כנסות	4 - 8
סיעות	מפא"י, המערך, העבודה, המערך (השני)
תפקידים בולטים	שר האוצר שר המסחר והתעשייה שר בלי תיק מנכ"ל משרד הביטחון מנכ"ל משרד האוצר

פנחס ספיר (15 באוקטובר 1906 - 12 באוגוסט 1975), פוליטיקאי ישראלי מהבולטים בפוליטיקה הישראלית לדורותיה.

ספיר נולד בפולין בשם פנחס קוזלובסקי ב-1906. בוגר סמינר למורים, עלה לארץ ב-1929 והתיישב בכפר סבא שם חי עד יום מותו ב-1975. הוא נחשב לאבי הכלכלה הישראלית, הרבה בזכות חיוניותו ודבקותו הבלתי נלאית במטרותיו.

[עריכה] תחילת פעילותו הציבורית

תחילת פעילותו הציבורית הייתה במוסדות מקומיים בכפר סבא. בתחילה היה פעיל במועצת הפועלים בישוב ובהמשך חבר המועצה המקומית. בכפר סבא, עמד ספיר בראש מפעל המים.

ספיר התקדם בתחום המים, עבר למישור הארצי ושימש סגנו של לוי אשכול בחברת המים "מקורות" בין השנים 1937 עד 1947. על אופיו "הסוער והנאמן" של ספיר מספר שמחה בלאס, מתכנן המים של "מקורות": "סתיו 1937. נשארו כמה קילומטרים צינורות מונחים על משענות ועדיין לא עברו את מיבחן הלחץ במים לפני הורדתם לתעלות. היה זה לפני עונת הגשמים, והייתה סכנה כי יישארו בחורף ... ותידרש הוצאה כספית ניכרת ... ספיר יצא ביום ראשון ... התרוצצץ מקטע לקטע, צעק עד לב השמיים, עשה 'טרור' למפקחים ולעובדים, וראה זה פלא! כאשר באתי ביום ששי ... היו כל הצינורות אחרי מיבחן הלחץ, מונחים בתוך התעלות. ... עם הורדת הקטע האחרון לאדמה התחיל גשם שוטף."

במלחמת השחרור עסק בהעברת נשק ועם הקמת המדינה היה מנכ"ל משרד הבטחון ולאחר מכן מנכ"ל משרד האוצר.

[עריכה] שר המסחר והתעשייה

התיק הראשון שלו כשר היה תיק המסחר והתעשייה (1955) ובמסגרתו שקד על פיתוח התעשייה בערי פיתוח ודאג להשיג תקציבים לבניית מפעלים ולפרויקטים לאומיים גדולים כמו המוביל הארצי. בשנת 1959 הוא נבחר לכנסת מטעם סיעת מפא"י. הוא כיהן בכנסת באופן רציף עד מותו.

ספיר השקיע מאמצים לשכנע משקיעים זרים לבנות מפעלים בישראל. דוגמה אחת לכך הייתה כשהזמין ב-1960 את התעשיין ישראל פולק לבוא לישראל ולהקים מפעל לטקסטיל. ספיר רצה למקם את המפעל בקריית גת, ישוב שזה אך הוקם, והיה זקוק לזריקת עידוד, אלא שהוא חשש מכך שפולק יירתע מהעובדה שהיישוב מרוחק מגוש דן. כדי להגשים את חזונותיו הוא אסף את פולק במכוניתו בחמש לפנות בוקר ממלונו בתל אביב, וציווה על נהגו לנסוע בשיא המהירות לקרית-גת. מאחר והתנועה באותה שעה הייתה מאוד דלילה, לקחה הנסיעה פחות מחצי שעה, וכך השתכנע פולק להקים את המפעל בהנחה שהוא ימוקם במרכז הארץ.

ספיר כיהן בתפקיד שר המסחר והתעשיה בין השנים 1955-1965, ושב לכהן בתפקיד בין השנים 1970-1972. בחלק מהשנים (1963-1965, 1970-1972) כיהן ספיר כשר האוצר נוסף על תפקידו במשרד המסחר והתעשיה.

[עריכה] שר האוצר

עם מינוי לוי אשכול כראש ממשלה ב-1963, נתמנה ספיר לתפקיד שר האוצר (משרד אותו הכיר מכהונתו בו כמנכ"ל בשנים 1953-1955), נוסף על תפקידו כשר התעשיה והמסחר. גם בתפקיד זה גילה מרץ בלתי נלאה כשהוא מעורב בכל פעולות העשייה של המשרד. בתפקיד זה כיהן ספיר עד מרץ 1974, למעט תקופה של כשנה ורבע (אוגוסט 1968-דצמבר 1969), אז כיהן כשר בלי תיק.

בתחום המדיני היה ספיר יוני: הוא התנגד להמשך השליטה בשטחים ולהקמת ההתנחלויות מסיבות כלכליות ודמוגרפיות, אך עם זאת תמך בראש הממשלה גולדה מאיר.

עם התפטרותה של גולדה מאיר מתפקיד ראש הממשלה לאחר מסקנות ועדת אגרנט ב-1974, תמך ביצחק רבין לתפקיד ולא בשמעון פרס, תמיכה שהועילה לרבין לגבור על פרס בקושי בדו-קרב על התפקיד במסגרת מפלגת העבודה. יש הטוענים שאילו ספיר היה רוצה את התפקיד לעצמו באותה תקופה, דבר לא היה מונע בעדו להשיג אותו.

משנת 1974 מילא ספיר את תפקיד יו"ר הסוכנות היהודית עד שלבו הכריעו במהלך טקס הכנסת ספר תורה בנגב ב-12 באוגוסט 1975.

[עריכה] הערכת פועלו

ספיר נודע במהלך השנים במנהגו להתהלך עם פנקס שחור שלפיו ניהל את מדיניותו. ברצותו לזרז את פיתוח הארץ, סייע רבות לבעלי הון שהשקיעו בישראל, במיוחד כאשר הבטיחו ליצור תעסוקה. על כך זכה לשבחים וגם לביקורת, על שהעשיר משקיעים. הוא גם נחשב לאיש החזק בפוליטיקה הישראלית ומשך תקופה מסוימת זכה לתואר "ממליך ראשי ממשלות".

תדמיתו של ספיר בציבור הייתה של דמות עממית מחוספסת, טמפרמנטית, בולדוזר שמניע דברים, אשר נוטה לחסות על בעלי הון, שנעזרים בו להאדיר את הונם יותר, אך המטרה העליונה שלו היא טובת החברה והכלכלה הישראלית, כשטובת הנאה עצמית היא ממנו והלאה. הוא חי בדירה צנועה בכפר סבא, ובעת שהותו בירושלים בעניניו הוא חלק חדר עם פוליטיקאי חבר שחולק על-ידי מחיצה מבד.

חוסר יכולתו לבטא את האות "ל" דבר שבא לבטוי בנאמויו ובראיונותיו, הפכה אותו לאובייקט משעשע ול"סמל המסחרי" שלו, אבל רק הגבירה את הפופולריות שלו בצבור.

יש הרבה שטוענים שמבין כל שרי האוצר הרבים, הוא היה הטוב שבהם ורבים מאלה שזוכרים אותו מתגעגעים אליו ואל תקופתו. אחרים מבקרים הבטים שונים של פעילותו הנמרצת, המאופיינת על ידי ניהול ריכוזי ואישי ("הפנקס השחור"), שאינו מתיישב עם כלכלת שוק, ועל העדפת חברי מפלגה במקומות התעסוקה הציבוריים.

בכפר סבא הוא נחשב לאזרח מספר אחת עד היום, והיכל התרבות המקומי, והקריה סביבו נקראת על שמו.