פיטר שילטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מידע אישי | ||
|---|---|---|
| שם מלא | פיטר לסלי שילטון | |
| תאריך לידה | 18 בספטמבר 1949 | |
| מקום לידה | לסטר, אנגליה | |
| גובה | 1.85 מטרים | |
| כינוי | שילטס | |
| תפקיד | שוער | |
| מידע על המועדון | ||
| מועדון נוכחי | פרש | |
| מועדונים מקצועיים* | ||
| 1966-1974 1974-1977 |
לסטר סיטי סטוק סיטי נוטינגהאם פורסט סאות'המפטון דרבי קאונטי פלימות' ארגייל וימבלדון בולטון ונדררס קובנטרי סיטי וסטהאם יונייטד לייטון אוריינט |
286 (1) 110 (0) |
|
נבחרת לאומית** |
||
| 1970-1990 | אנגליה | 125 (0) |
| * מידע על מספר ההופעות (השערים) במועדון נכון לגבי הליגה המקומית בלבד לתאריך 14 באוגוסט 2006 ** המידע על מספר ההופעות (השערים) בנבחרת |
||
פיטר לסלי שילטון (נולד ב-18 בספטמבר 1949), כדורגלן אנגלי, אחד השוערים הטובים שידע המשחק ושיאן ההופעות של נבחרת אנגליה בכדורגל.
שילטון שיחק כדורגל מקצועני במשך יותר משלושים שנה, זכה בשני גביעי אירופה, באליפות אנגליה ובגביע הליגה האנגלי. כמו כן הגיע להישג הנדיר של למעלה מ-1,000 משחקים תחרותיים (1,005) ושיחק בשלושה טורנירי גמר גביע העולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית דרכו
שילטון שיחק בקבוצת הנערים של לסטר סיטי, שם צד את עינו של גורדון בנקס, שהיה השוער הראשון של הקבוצה. תגלית זו של בנקס עלתה לו ביוקר בתוך מספר שנים, כששילטון תפס את מקומו בהרכב הראשון של לסטר. ב-1967 התנה שילטון את חתימתו על חוזה מקצועני בהבטחה שיהיה השוער הראשון. הנער בן ה-17 קיבל את מבוקשו, ובנקס, אף שהיה עטור תהילת מונדיאל 1966, הוא שעזב את הקבוצה.
ב-1968 שיחק שילטון בן ה-19 עם לסטר בגמר גביע ה-FA, היחיד בקריירה שלו. לרוע מזלו הם הפסידו את המשחק למנצ'סטר סיטי. גביע ה-FA הוא התואר המשמעותי האחד שחסר בארון הגביעים של שילטון.
חמורה יותר מההפסד בגמר הגביע, הייתה העובדה שלסטר ירדה ליגה באותה עונה. שילטון שקל לעזוב את המועדון אך לבסוף החליט להשאר ולשחק בליגת המשנה. למרות ששיחק על הבמה המשנית, זימן אותו המנג'ר אלף רמזי לנבחרת והוא רשם הופעה בינלאומית ראשונה ב-1970.
באותה עת עדיין היה גורדון בנקס השוער הבכיר והמועדף בנבחרת. שילטון צבר לא יותר מכמה הופעות בודדות, פה ושם. כל זה השתנה מן הקצה אל הקצה ב-1972, כשתאונת דרכים נוראה הותירה את בנקס עיוור בעין אחת וחיסלה את הקריירה שלו בין רגע. שילטון היה לשוער הנבחרת לאחר מכן, ומי שהתחרה איתו על המקום היה ריי קלמנס מליברפול.
אנגליה כשלה בניסיון להעפיל למונדיאל 1974, לאחר הפסד ותיקו לפולין החזקה של לאטו, טומשצ'בסקי ודומרסקי. במשחק התיקו הביתי שחרץ את גורל המוקדמות, לא הצליח שילטון לעצור בעיטה של דומרסקי, שחלפה בסמוך אליו, ליד הקורה הקרובה. שילטון תרץ לאחר המשחק שהוא ניסה לבצע את "ההצלה המושלמת", כלומר לודא שיקלוט את הכדור במקום להרחיק אותו. השער הובקע ונבחרת פולין היא שהשתתפה במונדיאל, אותו סיימה במקום השלישי.
ב-1974 עזב שילטון את לסטר ועבר לסטוק סיטי, תמורת 325,000 ליש"ט. בשנים הבאות התחרו הוא וקלמנס על המקום בהרכב הנבחרת. במוקדמות יורו 1976 שיחק דווקא קלמנס את כל המשחקים פרט לאחד. אולם אנגליה שוב לא הצליחה להעפיל. קלמנס המשיך להקדים את שילטון גם במוקדמות מונדיאל 1978, עד כדי כך ששילטון התייאש והכריז על פרישה מהנבחרת (וחזר בו לאחר שלושה חודשים). כאילו לא די באובדן מקומו בהרכב הנבחרת, ששוב לא העפילה למונדיאל, זכה שילטון פעם נוספת לכבוד המפוקפק שבירידה לליגת המשנה. לאחר שסטוק סיטי ירדה ב-1977, הוא ביקש לעזוב את הקבוצה.
[עריכה] בנוטינגהאם פורסט
השנים הקשות של שילטון באו לקיצן, כאשר קשר את גורלו בזה של נוטינגהאם פורסט, העולה החדשה לליגה הראשונה, אליה עבר לקראת עונת 1977-1978, תמורת 250,000 ליש"ט. באותה עונה הוביל המנג'ר בריאן קלאף את פורסט לזכייה מפתיעה באליפות ובגביע הליגה. הצלה מרהיבה של שילטון מנגיחה של מיק פרגוסון מטווח קצר, סייעה לפורסט לזכות בנקודה מול קובנטרי סיטי ולהבטיח את האליפות. בסוף העונה העניק לו איגוד השחקנים את תואר כדורגלן השנה באנגליה.
גם בנבחרת השתנה מזלו: המנג'ר רון גרינווד החזיר אותו לפעולה, אף שקלמנס המשיך לאיים על מקומו.
ב-1979 הגנה פורסט על תוארה כמחזיקת גביע הליגה והוסיפה עליו זכייה בגביע אירופה לאלופות, לאחר ניצחון בגמר על מאלמה. גם עם הנבחרת זכה שילטון סוף-כל-סוף להצלחה, עם ההעפלה ליורו 1980, הטורניר המשמעותי הראשון שבו השתתפה אנגליה מזה עשור. ברוב המשחקים היה שילטון זה שעמד בשער הנבחרת.
ב-1980 הגנה פורסט על גביע אירופה בהצלחה, מול המבורג של קווין קיגן. ב-1981 החל המועדון להתדרדר מהפסגות שהגיע אליהן בשלוש השנים הללו ולשקוע בבינוניות. שילטון עצמו התמכר להימורים והסתבך גם במספר שערוריות אחרות.
ברמת המועדונים מזוהה שילטון יותר מכל עם נוטינגהאם פורסט, המועדון היחיד שעמו זכה בתארים. הוא שיחק בפורסט במשך חמש עונות. במידה רבה הייתה זו ההצלחה של פורסט שאפשרה לו לחזור להרכב הנבחרת, לבצר את מעמדו בה, ולשחק איתה בשלושה גביעי עולם.
[עריכה] שוער הנבחרת בשלושה מונדיאלים
אנגליה שבה לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל ב-1982, לאחר שנעדרה פעמיים. לקראת מונדיאל 1982 בספרד קיבע גרינווד סופית את שילטון כשוער הראשון. בגיל 32 הוא הופיעה לראשונה על במת טורניר גמר גביע העולם היוקרתית. אנגליה לא הצליחה להעפיל לשלבים המתקדמים.
בשובו מספרד עזב שילטון את פורסט, החלטה אותה קיבל עוד בתום העונה הקודמת. הוא הצטרף לסאות'המפטון. בתקופה זו הציגה נבחרת אנגליה התקדמות עקבית, תחת המנג'ר בובי רובסון. שילטון הגיע לאבן הדרך של 50 הופעות בינלאומיות ואף לבש את סרט הקפטן במספר משחקים, בהעדרם של בריאן רובסון וריי וילקינס. ריי קלמנס פרש ב-1984 והותיר את הבמה כולה לשילטון.
[עריכה] "יד האלוהים"
במונדיאל 1986 שנערך במקסיקו היה שילטון שותף, שלא בטובתו, לאחד הרגעים המפורסמים (יש אומרים הידועים לשמצה) בתולדות הכדורגל. במעמד רבע הגמר הקדים מרדונה את שילטון לכדור גובה ברחבה והבקיע את "שער יד האלוהים"; תמונה מפורסמת הנציחה את מרדונה הנמוך במעשה רמייה, משתמש בידו כדי לגבור על שילטון הגבוה, שכבר כמעט והניח על הכדור את ידו. לאחר מכן הבקיע מרדונה שער נוסף, חוקי למהדרין ומרהיב מעין כמוהו, לאחר שעבר לבד את כל ההגנה האנגלית כולל שילטון. ארגנטינה גברה על אנגליה והמשיכה הלאה, לזכות בסופו של דבר בגביע.
[עריכה] שיא ההופעות ואיטליה 90'
לאחר מפח הנפש במקסיקו, נראה היה שילטון בן ה-36 כמי ששיחק את משחקו האחרון בגביע העולם. אולם לא כך התגלגלו הדברים: ב-1987-1988 הוא עבר לדרבי קאונטי והמשיך להפגין יכולת טובה בשער. המשחק של אנגליה נגד הולנד במסגרת יורו 1988 היה הופעתו ה-100 בנבחרת, אך הוא לא ניצל את ההזדמנות לפרוש יחד עם המספר העגול. במשחק עצמו הובסה אנגליה על ידי שלושער של מרקו ון באסטן, מלך השערים של הטורניר.
ביוני 1989 שבר שילטון את שיא ההופעות של בובי מור בנבחרת אנגליה, בהופעתו ה-109 במדי שלושת האריות. אנגליה עברה בקלות רבה את משוכת מוקדמות מונדיאל 1990 ונראתה כמי שמועמדת לזכות בגביע.
באיטליה היה שילטון מצוין וכך גם שאר הנבחרת. הם הגיעו לשלב חצי הגמר ופגשו שם את מערב גרמניה החזקה. המשחק הוכרע בדו קרב בעיטות הכרעה, אותו הפסידה אנגליה. שילטון לא הצליח לעצור אף אחת מחמשת הבעיטות הטובות של הגרמנים. גורלה של אנגליה, בפעם השנייה ברציפות, היה להפסיד לנבחרת שזכתה לבסוף בגביע.
המשחק על מקומות 3-4 היה הופעותו הבינלאומית ה-125 והאחרונה של שילטון. לאחר ההפסד לאיטליה המארחת, הודיע על פרישתו מהנבחרת וקבע בכך את שיא ההופעות העומד על כנו עד היום.
[עריכה] לאחר הפרישה מהנבחרת
ב-1991 ירד שילטון ליגה בפעם השלישית, הפעם עם דרבי קאונטי. בגיל 41 הוא החליט להתחיל קריירה כמנג'ר ושימש כמאמן-שחקן של פלימות' ארגייל מהליגה השלישית. ב-1994 הפסיק לשחק והתרכז באימון הקבוצה, שהתמודדה על העלייה לליגה השנייה אך לא הצליחה לעלות. ב-1995 החליט שילטון שהוא רוצה לשוב ולשחק עוד.
הוא עבר לוימבלדון אך לא שותף באף משחק, המשיך לבולטון ונדררס ושותך במשחק אחד בלבד. תחנותיו הבאות היו קובנטרי סיטי ווסטהאם - בשתי הקבוצות לא שיחק ולו משחק אחד.
בשלב זה עמד מספר ההופעות התחרותיות של שילטון על 998. מטבע הדברים הוא רצה לעבור את סף ה-1,000. כדי לעשות זאת הוא הצטרף לקבוצת לייטון אוריינט מהליגה הרביעית ובדצמבר 1996, בגיל 47, עלה על המגרש בפעם האלף. לאחר מספר משחקים נוספים, הכריז על פרישה. שיאו עומד על 1,005 הופעות תחרותיות.
מאז הפרישה הספיק שילטון לשמש מאמן שוערים במידלסברו ולהתאושש מקשיים כלכליים, שנחתו עליו כתוצאה מבעיית ההימורים שלו. כיום הוא נואם מבוקש באירועים שונים.
שילטון נשוי לסו מאז 1970 ולהם שני בנים: מייקל וסמואל. סמואל שילטון משחק כדורגל בליגות הנמוכות באנגליה, אך לא בעמדת השוער.
על תרומתו לכדורגל, כובד שילטון בתואר "קצין" במסדר האימפריה הבריטית (OBE). כאשר נחנך היכל התהילה של הכדורגל האנגלי ב-2002, היה שילטון בין השחקנים שהובאו בשעריו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: אנדי גריי |
כדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת הכדורגלנים 1978 |
הבא: ליאם בריידי |
