פונקציה (תכנות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בשפות תכנות רבות, פונקציה היא שגרה שמחזירה לתוכנית הקוראת לה ערך מסוים, שהוא תוצאת פעולתה של הפונקציה. הפונקציה יכולה לקבל קלט (פרמטר אחד או יותר) אשר ישפיע על פעולתה. דוגמה: הפונקציה MAX שמקבלת כקלט מספר כלשהו של ערכים מספריים, ומחזירה את הגדול מביניהם.
הפונקציה היא אבן יסוד בקוד המקור של תוכנית מחשב. היא למעשה מהווה יחידה בסיסית של תוכנה המקיימת את התהליך של קלט-עיבוד-פלט. תכנות פרוצדורלי מתבסס על חלוקת התוכנית לפונקציות.
פונקציות הן משלושה סוגים:
- פונקציות מובְנות (Built-in functions), שהן חלק מהגדרתה של שפת התכנות.
- חבילת פונקציות, כחלק מספריית תוכנה, למשל חבילת פונקציות מתמטיות, חבילת פונקציות גרפיות וכדומה.
- פונקציות שנכתבו במסגרת פרויקט מסוים, על-ידי מתכנתי אותו פרויקט.
ניתן להשתמש בפונקציה כצד ימין של פקודת השמה (כלומר לשמור את תוצאת הפונקציה בשדה), וכן להשתמש בה כחלק מביטוי, בפקודת השמה, פקודת תנאי וכו'.
בשפות מסוימות (C++ , perl ועוד) ניתן להשתמש בפוקנציה גם בצד שמאל של סימן ההשמה (כלומר להכניס לה ערך).
בחלק מהניבים של LISP ניתן להחזיר מספר ערכים מקריאה אחת לפונקציה.
הפונקציה מהווה נדבך חשוב גם בתכנות מונחה עצמים. הפעולות שמוגדרות על מחלקה הן למעשה פונקציות.
שימוש בפונקציה עוזר בסידור הקוד וצמצומו. ניתן לקרוא לפונקציה כמה פעמים בהתאם למצב, וכל פעם עם פרמטרים שונים.
פונקציה המתכנסת בתוך עצמה, כלומר קוראת לעצמה מתוך עצמה, נקראת רקורסיה.
