פומרניין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפומרניין שייך למשפחת הכלביים.

[עריכה] היסטוריה של הגזע

למרות שהם גדולים בהרבה מהפומרניאן המיניאטורי, הדמיון הרב בין כלבי השפיץ בצפון הרחוק וכלבי הפומרניאן מצביע על מוצאם המשותף. בשלב כלשהו התפצלו כלבי השפיץ לגזעים נפרדים. לצד כלבי שפיץ גדולים, ששמשו לציד וגרירת מזחלות, כמו ההאסקי, המלמוט והסמוייד, חיו גם כלבים קטנים יותר, ששמשו לשמירה על בתים. מאותם כלבי שפיץ קטנים התפתח, כנראה, הפומרניאן המיניאטורי העדין.

על שורשיו הקדומים מעידים גם פסלי אבן וברונזה ושלדי כלבים קטנים בעלי מבנה דומה לזה של הפומרניאן, שנתגלו בקברים במצרים העתיקה.

כלבי שפיץ היו פופולריים מאוד בגרמניה כבר בשנת 1500 לספירה. אחד מהם היה ה"צוורגשפיץ" או השפיץ הגמדי, ששימש ככלב רועים מצטיין, ובמספר מקומות אף סחב עגלות וסירות קטנות לאורך תעלות צרות.

כמאתיים שנה מאוחר יותר הפכה המלכה שרלוט, אשתו של ג'ורג' השלישי, מלך בריטניה, למגדלת השפיץ הננסי הידועה ביותר בעולם. שני הכלבים, שיבאה המלכה מאזור פומראניה שעל חוף הים הבלטי בגרמניה, עוררו עניין רב בבריטניה. שלא כמו כלבי השפיץ הננסי הגרמנים, שהופיעו בצבעים רבים, הפומרניאן הבריטים היו לבנים. אותם כלבים ראשונים של בית המלוכה היו גדולים בהרבה מאלו של היום.

בראשית דרכם שקלו הכלבים בסביבות 12 ק"ג, בהשוואה ל-2.5 ק"ג - משקלם הממוצע כיום. לנכדתה של שרלוט, המלכה ויקטוריה, הייתה השפעה לא פחותה מזו של סבתה על המראה והפופולריות של הגזע. במהלך ביקור באיטליה, התאהבה ויקטוריה בפומרניאן אדמוני, שחזר איתה לבריטניה. בהשפעתה, הפך לקראת סוף המאה ה-19 הפומרניאן האדמוני הקטן לפופולרי יותר בבריטניה מהטיפוס הלבן והגדול יותר של סבתה.

בשנות השלושים של המאה ה-19 נקבעה דמותו המודרנית של הפומרניאן בתקן הגזע. משקלם ירד ל-4 ק"ג בלבד, ונוספו לו גווני פרווה חדשים.

במאה ה-19 היגר הגזע לאמריקה, והתקבל שם בזרועות פתוחות. כיום נמצא הפומרניאן בין עשרת הכלבים הפופולריים ביותר בארצות הברית. בארץ, לעומת זאת, הגזע מעולם לא הפך לכלב עממי, ובחוג הישראלי לכלבים זעירים רשומים לא יותר מ-50 כלבי פומרניאן.

[עריכה] מבנה כללי

לפומרניאן פרווה כפולה: תחתית רכה ושופעת וחיצונית ארוכה, גסה יותר וישרה. הזנב השעיר והמפואר שלו ממוקם גבוה, ושוכב על הגב. התנועה שלו קלילה, חלקה ונמרצת. הכול אצלו קצר: הלסת, הצוואר, הגב, הרגליים והאוזניים, שממוקמות גבוה על הראש. קיימים שני טיפוסים של פומרניאן: בעלי אף קצר ובעלי אף ארוך יותר. בארץ נפוץ יותר הפומרניאן בעל האף קצר. אורך גופו של פומרניאן אינו עולה על 40 ס"מ, וגובהו לא יותר מ-28 ס"מ. משקלו נע בין 1.8 ל-2.7 ק"ג בלבד. הפרווה מופיעה בגוונים שונים: חום, שחור, דבש, אדמוני, שחור, לבן-בז'. הפומרניאן הנפוצים ביותר הם האדמוניים.

[עריכה] אופי

למרות גודלו הזעיר, הפומרניאן הוא אמיץ לא פחות מאבותיו, כלבי המזחלות. הוא מסוגל להתקיף כלבים גדולים ממנו בהרבה, כדי להגן על היקר לו. את האופי הטיפוסי של כלבי השפיץ, אשר נדרכים כמו קפיץ למשמע כל רחש, אפשר לראות גם היום אצל הפומרניאן הערני. לכן הפומניאן מתפקד כשומר מצטיין. בדרך כלל הזכרים נובחים יותר מנקבות.

אחד ממאפייני הגזע הבולטים ביותר הוא חביבותו ועליזותו הרבה.

מקובל לומר על הפומרניאן שאין להם משמעת גבוהה במיוחד. הם עקשנים ובעלי אישיות אינדיבידואלית. לכן לוקח קצת זמן לאלף אותם. יחד עם זאת, בהשוואה לשאר הגזעים הזעירים, פומרניאן לומד מהר יחסית, ויכולת פתירת הבעיות שלו גבוהה. לפי טבלת דירוג האינטליגנציה של כלבים, שפירסם סטנלי קורן, מדורג הפומרניאן במקום ה-23, כשהוא מקדים 56 גזעי כלבים אחרים.