עקדת יצחק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיפור עקדת יצחק (עקידה = קשירה) שמוזכר בספר בראשית (כב,א-יט) נחשב במסורת היהודית ואף במסורות נוספות למופת של מסירות נפש ושל אמונה באלוהים.
עקדת יצחק הוא סיפור הניסיון שהועמד בו אברהם אבינו, אשר נדרש על ידי האל להקריב לו לקורבן את יצחק, בנו יחידו אשר אהב, שבא לעולם באופן ניסי לאחר ששרה אימו הייתה עקרה במשך שנים רבות.
תוכן עניינים |
[עריכה] סיפור המעשה
לאחר שאבימלך כורת ברית עם אברהם, אלוהים ציווה את אברהם להקריב את יצחק, בנו האהוב והמועדף שנולד בדרך נס. המקרא מתאר דו שיח קצר בין האב לבנו שנושא עליו את עצי העולה, שתמה על כך שאין שה לקורבן, ואת תשובתו של אברהם שמסתיר זאת ממנו: "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". לאחר שהבן מבין שהוא למעשה השה, נראה שאיננו מתנגד למעשה ואברהם עוקד אותו על גבי מזבח ומתכונן להקרבתו. בעקבות עקדת יצחק נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען, אף בזמן הרעב, מכיוון שהוגדר כ"עולה תמימה"[1].
לאורך כל הסיפור המקראי אין תיאור של רגשות של אברהם או של יצחק. המספר המקראי בונה את הדרמה העומדת להתחולל דווקא דרך מיעוט ביטויים של רגש וריבוי של פעלים שמעידים על אינטנסיביות של עשייה. אחד הביטויים שלכאורה מבטאים את הלך הנפש של אברהם, הוא הכינוי שלו ליצחק- "בני".
סיפור דומה קיים במיתולוגיה היוונית על אודות אגממנון שעמד להקריב את בתו איפיגניה, אך האלה ארטמיס החליפה אותה באילה, כפי שהחליף אלוהי ישראל את יצחק באייל (כבש).
[עריכה] הסיבות לעקדה
במסורת הפרשנית הועלו בעיקר שלוש סיבות אפשריות בגללן דרש אלוהים ביצוע מעשה שכזה:
- לבחון את האמונה של אברהם באלוהיו, ולהראות את גדלותו של אברהם לעומת שאר בני האדם.
- להבהיר את מקום קדושתו של הר המוריה, הוא הר הבית בימינו. על-פי המסורת העקידה התבצעה על אבן השתייה שבהר המוריה.
- לדחות כל סוג של קורבן אדם אצל עם ישראל, משום שמנהג זה היה רווח אצל עמים אחרים, כמו פולחני מולך ובעל.
אף שאלוהים מבטיח לו "כי ביצחק יקרא לו זרע" ובציווי זה סותר את הבטחתו, אברהם כמעט שמציית לאל ובטרם ימית את יצחק, הגיע מלאך ומנע ממנו את המעשה ובמקומו הראה לו איל שנאחז בסבך בקרניו להעלותו במקום בנו.
על פי חז"ל, הפסוק ששולל את קורבן המולך, "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי", [2] . מתייחס אל עקדת יצחק, וטוען שהציווי לאברהם היה מהפה ולחוץ ולא עלה כלל על ליבו של האל. רש"י ממשיך קו זה ואומר שבציווי של העקדה לא נאמר לשחוט את יצחק אלא להעלות אותו לעולה, ולאחר שאברהם מעלה אותו על המזבח הוא מקבל הוראה להוריד אותו משם.
[עריכה] גילו
סוגיית גילו של יצחק בעת המאורע היא נושא השנוי במחלוקת. על פי פשט המקרא הוא היה נער, כיוון שאברהם אומר זאת בסיפור. על פי חז"ל וחלק מהמפרשים גילו של יצחק היה שלושים ושבע, יש דעות שסוברים שהיה בן חמש, ואילו אבן עזרא קובע שהיה בן שלוש עשרה ודוחה את אלו שסוברים שהיה בן חמש, בזה שבן חמש איננו יכול לשאת עליו את עצי העולה כפי שמתואר בסיפור. לתפיסת אלו שסוברים שהיה מבוגר, הניסיון בעקדה היה לא רק של אברהם אלא גם של יצחק.
[עריכה] העקדה במסורות שונות
על פי האגדה השטן בא בצורות שונות, והפריע לאברהם ויצחק להגיע אל הר המוריה (הוא הר הבית). השטן נכשל בכל פעם עקב נחישותם של אברהם ויצחק, ולאחר שנכשל בניסיונו הלך אל שרה ואמר לה שאברהם יצא לשחוט את בנה היחיד, ושרה מתה בעקבות זאת. עוד על פי האגדה, בהגיעם להר המוריה, ביקש יצחק מאביו לקשור אותו, כדי שלא יבעט בו בטעות בעת השחיטה. מסורת זו של הפרעת השטן לעקידה הגיעה גם למסורת המוסלמית ומתבטאת באחד הטקסים של העליה לרגל למכה. סיפור עקידת יצחק השפיעה גם מוטיבים ראשיים בדת הנוצרית. בשני המקרים מדובר על מעשה הקרבה עילאי למען אלוהים. יצחק מתואר כשה התמים שיעלה על המזבח ואילו ישו נקרא שה האלוהים. ישנו אף דימיון צורני, ישו מתואר כנושא את הצלב שעליו נצלב, בדומה ליצחק שנושא עליו את עצי העולה שאמורים לשרוף אותו.
[עריכה] בהגות
סיפור זה עורר בעייתיות גדולה, וגרם להתפלמסות פרשנית ופילוסופית במשך אלפי שנים. מפני שהדינמיקה שבו מבלבלת, להביא את המאמין למקום של הקרבה אסורה ולדחות אותו במה שנראה כהתעללות, עוד נראה שהמסר הינו דיכוטומי, מפני שמסירותו של אברהם כה נוגעת לליבו של אלוהים, שהוא מבטיח לו בעקבות נכונותו להקריב את בנו, הבטחות שונות, כריבוי בנים מוצלחים שהעולם התברך בהם. דבר שמוציא את המעיין בפרשה זו מעט מבולבל, האם הרצון להקריב את הבן הוא טוב או רע, כפי שגם נראה שהעובדה שמישע מלך מואב, מקריב את בנו הבכור מעל החומה, דוקא גורם לכך שהוא נושע. [3].
הפילוסוף סרן קירקגור, מעריצו של אברהם, בבואו לנתח ולהבין את עמידתו בניסיון העקידה, הוא מכנה אותו בתואר אביר האמונה, משום שהוא מאבחן בו את המסוגלות להאמין מכח האבסורד בבלתי אפשרי ומסוגל ולחיות בתפיסות מנוגדות, מבלי להגיע אל מקום של ספקנות כל שהיא. הוא רואה אותו כרקדן, שיש בכוחו לדלג אל-על לעבר האינסוף בתנועה של ויתור אינסופי על כל שיש לו, גם אם בסופו של דבר הוא נופל למטה וחוזר אל הסופי, הוא חי בתוך הסופי באויר הפסגות. על פי קירקגור אברהם היה יכול לבחור בהתאבדות על ההר במקום הקרבת בנו, אבל אז היה הופך לדמות נערצת, ולא להיות הכוכב המנחה אנשים ביאושם [4].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גשר - מפעלים חינוכיים, פרויקט מקרא-גשר להוראת התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים: מקרא-גשר
- יואל בן נון, עקדת יצחק - עונש או ניסיון
- להט הקול המתהפך – הגבול הדק בין עבודת אלילים לעבודת ה – מבט שונה על עקדת יצחק באתר מט"ח
- / פרשת וירא באתר חופש (מחזור ראשון)
- פרשת וירא - מחזור שני, באתר של עמותת חופש
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ זוהר חלק ג דף לז/א
- ^ ספר ירמיה ז' ל"א
- ^ "וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ." (ספר מלכים ב', פרק ג' כ"ז)
- ^ קירקגור, חיל ורעדה, פרקים: "נאום הלל לאברהם" ו"לעצם הבעיתיות"
