סיד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיד הוא תרכובת המכילה סידן (Calcium) וחמצן (Oxygen), סימנו הכימי הוא 
ומסתו המולקולרית היא 56.0774 amu. צבעו לבן.
טמפרטורת התכה: 2572 °C. טמפרטורת רתיחה: 2850 °C.
הסיד הופרד לראשונה מתערובת בשנת 1808, על ידי אלקטרוליזה של סידן וכספית חמצנית.
[עריכה] ייצור
הסיד מופק על ידי שריפה של אבן גיר. בזמן השריפה פולט הגיר חומצה פחמתית ומים. האבקה מופקת מטחינת תוצרי השריפה.
במגע של אבקת סיד עם מים, נוצרת תגובה אקסותרמית, המפיקה חום גבוה, ונוצרת משחה רכה שעם התיבשותה הופכת אטומה למים.
[עריכה] שימושים
- השימוש הידוע הראשון לסיד הנו אטימת בורות מים. מכאן גם נובעת האימרה "בור סיד שאינו מאבד טיפה".
- כיום השימוש העיקרי של הסיד הוא שימוש של בניה וצביעה. עקב צבעו הלבן של הסיד הוא משמש כצבע לבן שכיח בעולם הבניה.
- הסיד משמש גם כחומר גלם למלט וטיח.
- לסיד שימושים רבים בתעשיות כימיות.
- סיד משמש לתאורה על ידי פנסי סיד.
ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
קטגוריות: בנייה | חומרי גלם | תחמוצות | קצרמר כימיה
