סויוז 1
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סויוז 1 הייתה חלק מתוכנית החלל הסובייטית ושוגרה למסלול ב־23 באפריל 1967 כשבתוכה קוסמונאוט אחד ולדימיר קומורוב. בעת שובה לכדור הארץ, בתום ההקפה ה־17 לאחר 25.2 שעות טיסה הסתבכו מצנחיה של סויוז 1 והחללית ששקלה 6.35 טונות התרסקה וגרמה למותו של קומרוב.
מתכנני המשימה תכננו במקור לשגר חללית שנייה סויוז 2 למסלול ביום למחרת ושזו תישא 3 קוסמונאוטים - ולרי ביקובסקי, יבגני חרונוב ואלכסיי ייליסייב - ושניים מהם תוכננו לעשות פעילות חוץ רכבית לסויוז 1. זמן קצר לאחר השיגור החלו בעיות כשאחד מהלוחות הסולריים לא נפתח, דבר שהוביל למחסור בכוח למערכות החללית. כמו כן, בעיות עם גלאי האוריינטציה סיבכו את תמרון החללית. צוות סויוז 2 תכנן לתקן את הלוח הסולרי של סויוז 1 אך גשם כבד בקוסמודרום בייקונור הפך את השיגור לבלתי אפשרי. כתוצאה מכך, סויוז 1 סטתה מהמסלול לכיוון כדה"א ברגע שעברה שוב מעל ברית המועצות. המצנח הראשי לא נפתח עקב בעיות עם חיישן הלחץ, המגלש הרזרבי המתפרס ידנית הסתבך וגרם לחללית ליפול לכדה"א כמעט ללא בלימה. קומרוב נהרג כתוצאה מההתרסקות. הוא נקבר כגיבור של ברית המועצות בבית הקברות של חומת הקרמלין בה קבורים גדולי האומה של רוסיה בתקופה הסובייטית.
בדיקה מאוחרת של הסויוז 2 גילתה את אותה הבעיה עם המצנח שהיה עשוי לחרוץ את דינם של כל שלושת הקוסמונאוטים אם השיגור היה ממשיך. המשימה המקורית של סויוז 1 וסויוז 2 בוצעה מאוחר יותר על ידי סויוז 4 וסויוז 5.
מהנדסים זיהו 200 פגמים תכנוניים בחללית לפני השיגור אך פקידי הממשלה דחפו לניסוי חלל כדי להביס את ארצות הברית במירוץ החלל ולהיות ראשונים על הירח. הבעיות בסויוז 1 עיכבו את שיגור סויוז 2 וסויוז 3 עד ל־25 באוקטובר 1968.
  |
|
|---|---|
| תוכניות שיגור לחלל | תוכנית ספוטניק | תוכנית ווסטוק | תוכנית ווסחוד | תוכנית סויוז | תוכנית לונוחוד | תוכנית סאליוט |
| משימות בולטות | ספוטניק 1 | סויוז 1 | סויוז 11 | ונרה 11 |
| חלליות | ספוטניק | תחנת החלל מיר | סויוז | לונה 2 | מעבורת החלל בוראן |
| קוסמונאוטים | יורי גגארין | גרמן טיטוב | ולנטינה טרשקובה | אלכסיי ליאונוב | לייקה |
| קוסמודרומים | קוסמודרום בייקונור | קוסמודרום פלסצק | קוסמודרום סבובודני |
| ראו גם | משגר הסויוז | אפולו-סויוז | סרגיי קורוליוב |
