סבוראים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| השתלשלות ההלכה |
סבוראים הוא כינוים של חכמי ישיבות בבל מסוף תקופת האמוראים (סוף המאה ה-5) ועד לתקופת הגאונים (סוף המאה ה-6 או אמצע המאה ה-7). כינוי זה מבוסס על השם "סבורא", שמופיע בתלמוד הירושלמי, מסכת קידושין, שפירושו בעל סברא, מבין דבר.
המקור הקדום ביותר המזכיר את הסבוראים, מגדיר אותם כקבוצה-תקופה ומכנה אותם בשם זה הוא איגרת רב שרירא גאון.
בשונה מקודמיהם, האמוראים, שיצרו את התלמוד, עסקו הסבוראים לא ביצירה אלא בעיקר בהסברה, הטמעה והשלמה של התלמוד . לסבוראים חלק רב בעריכת התלמוד הבבלי– ליקוט גרסאות והשוואת נוסחאות, ויש מדבריהם שנכנסו לגוף התלמוד. בכך סיימו הסבוראים את תהליך כינוסו ועריכתו של התלמוד.
על פי עדויותיהם של כמה מן הראשונים, בתלמוד שבידינו נטמעו כמה סוגיות סבוראיות, רובן בראשי המסכתות או בפתחם של נושאים חדשים. העיסוק הפרשני בסוגיות הללו הוא בדרך כלל באמצעות ניתוח לשוני, ולעיתים קרובות יש בו השוואה בין חלקי המסכת, והרחבה של הדיון. דוגמאות ידועות לסוגיות סבוראיות: הפתיחה למסכת קידושין (ב/א-ג/א), הפתיחה לסדר נזיקין (בבא קמא ב/א-ג/ב), סוגיית המגדף (סנהדרין נו/א).
[עריכה] שמות הסבוראים
- רב אחא מבי חתים
- רב גביהה מארגיזא
- רב אחא בר נהלאי
- רבנא סמא בר רבנא יהודה
- רב שמואל מפומבדיתא
- רבינא בר ארימנא
- רב אחדבוי בר בטינא
- מר וטרא בר חיננא
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "סבוראים", באנציקלופדיה דעת.
