נסטור מכנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נסטור איבאנוביץ' מאכנו (מיכנינאנקו) (26 באוקטובר 1888 - 25 ביולי 1934) היה אנרכו-קומוניסט אוקראיני, ששאף להשיג עצמאות לאוקראינה ולכן לא חבר לא לצבא האדום ולא לצבא הלבן לאחר מהפכת אוקטובר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות ונעורים
מכנו (Нестор Іванович Махно) נולד למשפחת איכרים עניה בגולאי פולה (Гуляйполе) שבאוקראינה (Україна) והשתתף במהפכת 1905 ברוסיה, שלאחריה הפך לאנרכיסט. בשנת 1910, כחלק מפעילותו כנגד הצאר, רצח שוטר, נכלא ונידון למוות, עונש שהומר למאסר במוסקווה בשל גילו הצעיר (17). בכלאו הכיר את פטר ארשינוב, שהשפיע על דעותיו האנרכיסטיות.
לאחר מהפכת פברואר ברוסיה, אסירים פוליטיים, ומכנו ביניהם, קיבלו חנינה. ב-1917, עם שחרורו, הצטרף מכנו לתנועה המהפכנית באוקראינה וסייע בהתארגנות כנגד בעלי האדמות והקפיטליסטים. ב-1918 הוא נבחר על ידי לנין בעצמו להוביל את הכוחות המהפכניים באזור.
[עריכה] המאבק הצבאי
בתחילת 1918 חתמה הממשלה הבולשביקית החדשה ברוסיה על חוזה ברסט-ליטובסק, והשתרר שלום בינה לבין מעצמות-המרכז. לצורך כך ויתרה על אזורים נרחבים, כולל אוקראינה. תושבי אוקראינה, שרצו לנצל מצב זה, מרדו. יחידות פרטיזנים הוקמו, ונפתחה מלחמת גרילה כנגד הגרמנים והאוסטרים.
עד מהרה מרידה זו הפכה למהפכה אנרכיסטית. בנצלו את ההזדמנות פנה נסטור מכנו כנגד האדומים והיה מהמארגנים הראשיים של קבוצות הפרטיזנים, שהתאחדו במהרה לצבא ההתקוממות האוקראיני המהפכני בפיקודו, שנקרא גם "הצבא השחור" או "המשמר השחור" (מכיוון ששחור הוא צבע האנרכיזם). צבאותיו הגיעו לשיאם בשנת 1920 עם 65,000-80,000 חיילים. התמיכה העממית בו כונתה בפי רוב "מכנוביזם" , וחייליו נקראו "מכנוביסטים". הצבא השחור נלחם גם כנגד הצבא הלבן הקונטרה-רבולוציוני, נגד צבאות זרים (כמו הצבא הגרמני ואוסטרו-הונגרי) ונגד אנטישמים. באזורים שעליהם השתלט הצבא השחור איכרים ופועלים ניסו להפיל את הקפיטליזם ואת המדינה תוך התארגנות באסיפות כפרים, קומונות ומועצות חופשיות. האדמה והמפעלים הולאמו והוחל בהם ניהול עצמי.
בתחום הצבאי נדמה היה שהתשובה האנרכיסטית הייתה על העליונה. המכנוביסטים ניצחו מספר פעמים צבאות שהיו גדולים מהם פי כמה, והיו בעלי מורל גבוה. הצבא אורגן על פי 3 עקרונות עיקריים:
- התגייסות מרצון – הצבא הורכב רק מלוחמים מהפכניים שהתגייסו מרצונם החופשי.
- העקרון האלקטורלי – מפקדי כל היחידות בצבא, כולל הסגל וכל האנשים שהחזיקו בתפקידים שונים בצבא, נבחרו או קיבלו את הסכמתם של הלוחמים של כל יחידה רלוונטית, או של כל הצבא.
- משמעת עצמית – כל כללי המשמעת נוסחו בועדות של לוחמים פשוטים, לאחר מכן קיבלו את אישורם על ידי אסיפות כלליות של מגוון יחידות. ברגע שאושרו, הם נשמרו בקפידה בעזרת האחריות האישית של כל חייל וכל מפקד.
הצבא השחור ניצח בקרב את הגרמנים, האוסטרים, לאומנים אוקראינים ומספר חטיבות של הצבא הלבן (למעשה סייע מכנו בהבסת צבאו של אנטון דניקין וספק אם היו מנצחים אותו במהירות כזאת ללא עזרתו). במהלך מלחמת האזרחים הרוסית נכרתה ברית בינם לבין הבולשביקים כנגד אויביהם המשותפים, וברית זו השיגה מספר נצחונות. בשנת 1918 ובתחילת 1919 הברית הייתה בשיאה, ונרשם שיתוף פעולה מרשים בין הכוחות ופירגון לכוחות הצבא השחור מצד העיתונות הסובייטית.
אך בין הבולשביקים למכנו היה ניגוד בסיסי, הן ברמה הפוליטית והן בזו האידאולוגית - בעוד שהסובייטים שאפו לריכוז של השלטון, מכנו וכוחותיו שאפו להישאר עצמאיים. במאי נשלחו שני סוכני צ'קה להתנקש במכנו, וביוני הכריז מפקד הכוחות הבולשביקים, טרוצקי, על מכנו כעל פורע חוק.
התקדמותו המחודשת של דניקין בקיץ 1919 כפתה על הצדדים שיתוף פעולה. ב26 בספטמבר 1919 תקפו המכנוביסטים את נתיבי האספקה של דניקין ליד הכפר פרדונובקה, ואילצו אותו לסגת - ובכך עצרו את התקדמותו לכיוון הבירה הבולשביקית, שבעקבותיה הגיעה, בסוף 1919, מתקפה של הצבא האדום שאילצה אותו לסגת לים השחור.
בעקבות הנצחון בפרדונובקה, השתלטו כוחותיו של מכנו על אזורים נרחבים בדרום מזרח אוקראינה, כולל הערים אקטורינוסלב ואלכסדרובסק, והחלו בנסיון להשליט סדר אנרכיסטי באזורים אלו. נסיונות אלו הצליחו במידה מוגבלת בלבד, בין השאר בגלל הפשטנות של התאוריות של מכנו ואי התאמתן לחיי העיר, ובגלל האופי של הצבא המכנוביסטי, שלא נשאר במקום אחד די זמן על-מנת ליישם תוכנית כלכלית מסודרת ומורכבת.
בסוף שנת 1919, הורה טרוצקי למכנו להעביר את כוחותיו לחזית הפולנית. מכנו סירב לקבל פקודה זו, מכיוון שבאזור זה לא זכו כוחותיו לתמיכת האוכלוסייה. עקב כך, פתח הצבא האדום, תחת פיקודו של מיכאל פרונזה, במתקפה על מכנו. מתקפה זו, שנמשכה 8 חודשים, כפתה אבידות כבדות על שני הצדדים אך לא הביאה להכרעה. קרבות אלו הסתיימו רק עקב התקדמות מחודשת של יורשו של דניקין, הברון פיוטר ניקולאיביץ' ורנגל, שאילצה את הצדדים לשתף פעולה כנגד האויב המשותף. אך לאחר הנצחון על ורנגל, חזרו הכוחות הבולשביקים לתקוף את מכנו.
ב25 בנובמבר 1920 נעצרו מנהיגי המכנוביסטים בחצי האי קרים ונורו על-ידי הצבא האדום. ביום שלמחרת הורה טרוצקי על מתקפה על מפקדתו של מכנו בגוליאי פול. רוב מפקדי הצבא השחור נעצרו ונורו, אך מכנו הצליח להימלט, ולבסוף הצליח להימלט לרומניה. הוא נשאר גולה עד מותו בצרפת ב-1935, בעודו עני מרוד.
מכנו היה מנהיג פרטיזנים ערמומי ומפקד נועז. הוא הצליח לגבור על צבאת גדולים משלו בעזרת טקטיקות גרילה מזהירות. היה ההוגה לרעיון ה"טאצ'נקה" - עגלה רתומה לסוסים עם מקלע מאחור. גדודיו, החמושים בנשק זה זרעו הרס וחורבן באויביו. בסוף, לא יכל לעמוד נגד הנחשול האדיר של הצבא האדום ונאלץ לברוח.
[עריכה] החברה המכנוביסטית
מטרתו של הצבא המכנוביסטי הייתה כינון חברה אנרכיסטית, ואכן נעשו נסיונות לכונן חברה כזו בשטחים שנשלטו על ידי כוחות אלו. נסיונות אלו הוגבלו מאוד על ידי התנאים שהכתיבה הלחימה הבלתי-פוסקת - בעיקר הארעיות שלהם, שנבעה ממעבר תכוף של עיירות וכפרים מידי האנרכיסטים לידיים אדומות או לבנות וחזרה, וההתרוששות של האוכלוסייה לאחר שלוש שנות מלחמה בלתי פוסקת.
החברה המכנוביסטית הייתה חברה כפרית בעיקרה. מוקד הכוח של מכנו היה בכפרים, ובהם שלט באופן הרציף ביותר. גם התאוריה האנרכיסטית שלו, שהייתה מבחינות רבות פשטנית, התאימה יותר לכפריים ונתקלה בבעיות כאשר ניסו ליישם אותה בערים.
ניתן למנות כמה מעקרונות התנועה המכנוביסטית, ששימשו לארגון החיים בשטחים שבשליטתה. יישומם של תנאים אלו לא היה מלא, ולעיתים אף היה רחוק מלהיות מלא, אך הם היוו את ההבדל העיקרי בין התנועה המכנוביסטית לבין מתנגדיהם. כמה מעקרונות אלו היו:
- שליטה עצמית ישירה של העם
- המאכנוביסטים, כמו אנרכיסטים רבים, האמינו כי נציגים אינם יכולים לדבר בשמו של אדם, ודרשו דמוקרטיה ישירה. ואכן, המוסדות המחליטים בחברה המאכנוביסטית היו סובייטים מקומיים, בהם השתתפו כל תושבי הכפר, העיירה או השכונה. הארגון הצבאי היה משולב: בחלק מהמקרים נבחרו המפקדים בבחירות חופשיות בין כל חיילי היחידה, ובמקרים אחרים מונו על-ידי הפיקוד העליון. בכל אחד מהמקרים היה לגורם שנמנעה ממנו הבחירה (החיילים או הפיקוד העליון) זכות וטו על בחירת המנהיג.
- חלוקה חופשית של משאבים
- המכנוביסטים גרסו כי על השותפים בחברה לחלוק ביניהם את המשאבים. בעוד שעיקרון זה היה קל ליישום בחברה הכפרית, בה מצרכי היסוד יוצרו על-ידי האיכרים עבור עצמם, אך נתקל בקשיים בעיר, שם המערכת הכלכלית התעשייתית לא איפשרה לכל אדם לחיות מעמל ידיו. להגנתם טענו המכנוביסטים כי אילו ניתן להם זמן מספיק, היו מצליחים לבנות מערכת מתפקדת.
- בראשית שנת 1917 נעשה נסיון ראשון לספק לכפריים את אותם הדברים שלא יכלו לייצר בכוחות עצמם. בתיאום עם איגודים מקצועיים מוסקבאים, נשלחה רכבת אספקה חקלאית למוסקבה, וזו הועמסה במוצרי תעשייה ונשלחה חזרה לגולאי פולה. אירוע זה לא חזר על עצמו בהמשך, אך היווה הוכחה לאפשרות, לעת שלום, של חליפין חופשיים בין העובדים (בניגוד לחליפין בכסף הנהוגים בשיטה הקפיטליסטית או לתיאום מלמעלה המקובל בשיטה הקומוניסטית).
- אוניברסליות ושוויון
- על אף שהיו תנועה אוקראינית, המכנוביסטים לא שאפו ליצור ישות לאומית אוקראינית אלא ליצור דגם שיורחב למערכת עולמית. שני ביטויים בולטים לשאיפה זו היו ראשית, משלוח של רכבת עמוסת תבואה למוסקבה ולסנקט פטרבורג, בעת שאלה סבלו מרעב, כאות לסולידריות, ושנית - יחסו ליהודים. על אף שהאנטישמיות הייתה נפוצה באוקראינה, ורוב הצדדים התייחסו ליהודים כאל נציגי האויב, התייחסו אליהם המכנוביסטים כאל שווים ואף שילבו אותם בצבאם.
[עריכה] המורשת
אנרכיסטים רבים לקחו ממנו דוגמה ובעת מלחמת האזרחים בספרד (1936 - 1939) קבוצות אנרכיסטיות בדרום ספרד ניסו לחקות אותו ונהלו מסעות "מכנוביסטה" (בנוסח מכנו) כנגד הלאומנים.
[עריכה] כתביו
בשנת 1926, מכנו, כחלק מקבוצת גולים רוסיים שנקראה דלו טרודה (Дело Труда, ענין העמל), כתב ופירסם את הבסיס הארגוני של הקומוניזם הליברטריאני, שהציג רעיונות בדבר התארגנות של אנרכיסטים, בהתבסס על הנסיון מהמהפכה באוקראינה ומהתבוסה לבולשביקים. מסמך זה שנוי במחלוקת עד ימינו אלה. אנרכיסטים אחדים רואים בו מקור השראה, בשל בהירותו והיעילות של המבנים שהוא מציע. אחרים (וביניהם, בעת הפרסום, וולין ואריקו מלאטסה) הרואים את השלכותיו כנוקשות והירארכיות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Paul Avrich, Russian Anarchist and the Civil War. Russian Review, 27(3), 1986.
