נחלת שמעון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלת שמעון היא שכונה יהודית במזרח ירושלים בין שכונת שייח' ג'ראח ושכונת בית ישראל. השכונה הוקמה ממערב לכביש שחיבר בין שייח' ג'ראח והמושבה האמריקאית לבין הר הצופים. השכונה קיבלה את שמה עקב קרבתה למערת שמעון הצדיק אשר נמצאת ממזרח לאותו כביש.
השכונה הוקמה בשנת תרנ"א. בשכונה גרו בני עדות שונות: תימנים , חאלבים וגרוזינים (ג'ורג'ים). לכל עדה היה בית כנסת משלה. בשכונה ובבתי נבון שמצפון למערת שמעון הצדיק הסמוכה גרו כמאה משפחות יהודיות.
ככלל, היחסים בין תושבי השכונה ושכונת ובתי נבון הסמוכה לבין שכניהם הערבים היו תקינים. בשנת תש"ח, ערב סיום השלטון הבריטי בארץ ישראל, הדרדר מאוד מצבה הבטחוני של השכונה. כך למשל במקרה מסוים עצרו הבריטים את ארבעת החיילים של ארגון ההגנה ששמרו בשכונה והחרימו את נשקם. לאחר יממה נמצאו גופות הלוחמים סמוך לשער הפרחים.
עזיבת משפחת נשאשיבי את ביתה בשכונת שייח' ג'ראח הסמוכה סימנה את התגברות כוחם של הקיצונים מבין הערבים שגרו בסמיכות לשכונה. ההתקפות על השכונה גברו והמצב הבטחוני נהיה כבד מנשוא. זמן קצר לאחר הכרזת העצמאות החמיר מאוד מצבה הבטחוני של השכונה והוחלט לפנות את תושביה. תושבי השכונה פונו לבית מנדלבאום ולבית ספר אליאנס (כי"ח) ליד שוק מחנה יהודה.
במלחמת השחרור הירדנים השתלטו על השכונה. היא נמצאה מאוד קרובה לקו העירוני, אבל נמצאה בצידה המזרחי ולכן הייתה בלתי-נגישה ליהודים. בתיה השוממים של השכונה נתפסו על-ידי "האופוטרופוס לנכסי אויב" של ירדן, והיא שיכנה בהם פליטי-מלחמה מליפתא.
בסוף שנות התשעים של המאה שעברה החלו יהודים להתיישב בבתי נבון הסמוכים למערת שמעון הצדיק. המתיישבים רכשו את הזכות לגור בבתים אלו מוועד הקהילה הספרדית בירושלים אשר הוא הבעלים החוקי של הבתים. בכך חודשה ההתיישבות היהודית בסמיכות למקום בו שכנה שכונת נחלת שמעון.
