יפתח הגלעדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בת יפתח מקבלת את פני אביה. ציור מאת גוסטב דורה, 1865.
_{"ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמחולות" (שופטים יא 43)}

יפתח הגלעדי
למנין:	השופט השמיני
תקופת שיפוט:	לא מצוין
קודמו:	יאיר הגלעדי
השופט שאחריו:	אבצן
השגים עיקריים:	נלחם בבני עמון
שבט:	שבט מנשה

יפתח הגלעדי הוא דמות תנ"כית - השופט השמיני של ממלכת ישראל, אחרי יאיר הגלעדי. יפתח - ככל הנראה משבט מנשה - שפט את ישראל שש שנים. אחריו שפט אבצן מבית לחם.

יפתח הוא דמות שנויה במחלוקת בעיני חז"ל: לדעתם פעל בקיצוניות רבה וללא מחשבה, ובכך המיט אסון על עצמו, על בתו שלו ועל רבבות אחרים מבני אפרים שנרצחו.

הפרק המתאר את קורות יפתח הגלעדי הוא ההפטרה של פרשת חוקת. לפי המתואר בספר שופטים, פרקים יא-יב, היה יפתח בן אישה זונה ולכן גורש מנחלת אביו. הוא אסף סביבו "אנשים ריקים" (יא,ג) וישב בארץ טוב. כאשר נלחמו עמון בישראל, ראו זקני ישראל שאין מנוס מלהזעיק לעזרה את יפתח. בתחילה נטר להם טינה, אך לבסוף הסכים, בתנאי שיהיה להם לראש. בתום משא ומתן קצר עם בני עמון, בו גולל יפתח את האירועים ההיסטוריים המוכיחים כי הארץ שייכת לעם ישראל, יצא יפתח למלחמה והביס את בני עמון תבוסה מוחצת, כמאמר הכתוב, "מכה גדולה מאוד" (שופטים יא 43).

[עריכה] הנדר והקרבת הבת

לפני נצחונו על העמונים, נדר יפתח נדר לה' ובו התחייב כי במקרה שינצח, יעלה כקורבן לה' את הראשון שייצא לקבל את פני המנצחים:

"אם נתון תתן את בני עמון בידי, והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, והיה ל' והעלתהו עולה" (שופטים י"א 30-31)

כאשר חזר עטור ניצחון מהמלחמה, יצאה בתו ראשונה לקראתו בשירים ובמחולות, כאות שמחה על נצחונו של אביה. יפתח, שהבין את גודל אסונו, קרע את בגדיו לאות אבל והודיע לבתו כי לא יוכל לחזור בו מנדרו. לאחר שנתן לה חודשיים לבכות על בתוליה, כבקשתה, העלה אותה לעולה כקרבן אדם.

[עריכה] טבח בני אפרים

אחרי המלחמה התמרמרו בפניו בני שבט אפרים על שלא שיתף אותם במלחמה, ואיימו כי ישרפו את ביתו כנקמה. יפתח הוכיח אותם קשות על כך שלא בלבד שלא הגישו לו עזרה כאשר היה זקוק לה, אלא עתה הם מנסים למרוד בו. הוא החל להרוג בהם, והם נסו אל עבר הירדן המערבי כשהם מנסים להיטמע בקרב שאר השבטים שחוצים את הירדן לתומם.

כדי לזהות את בני אפריים השתמשו אנשי יפתח, בני שבט מנשה, בתחבולה פשוטה: עקב אופן היגוי שונה התקשו בני אפרים לבטא כראוי את האות שי"ן. אנשי יפתח תפסו את מעברות הירדן, והורו לכל העובר שם לומר את המילה "שיבולת". בני אפרים, שלא היו מסוגלים לבטא כהלכה את המילה וביטאו אותה כ"סיבולת", זוהו וניטבחו: ארבעים ושניים אלף איש ביום אחד.

[עריכה] ביקורת חז"ל על יפתח

חז"ל מותחים ביקורת על יפתח, הן על סיפור המעשה עם בתו, והן על הטבח בבני אפרים. הם מציינים את העובדה כי נקבר בערי גלעד, ומסבירים שאבריו היו נושרים ממנו בחייו ונקברים במקום נפילתם, כעונש על כך שהקריב את בתו ולא התיר את נידרו. לפי חז"ל, היה רשאי יפתח להתיר את נידרו משום שלא התכוון להקרבת אדם כאשר נדר את נידרו.

גם בנוגע ל פינחס בן אלעזר, שהיה הסמכות הרוחנית באותר תקופה, קיימת ביקורת מצד חז"ל, והם מציינים כי היה עליו לבוא מיוזמתו אל יפתח ולהתיר את נידרו.

כעונש על נדרו ומעשיו, ניטלה מיפתח הגלעדי רוח הקודש והכהונה הגדולה נמסרה לשושלת איתמר בן אהרן, עד מרד אבשלום בו הוחזרה הכהונה הגדולה לשושלת אלעזר בן אהרן, אבי פנחס.

גם בנוגע למלחמה עם בני אפרים מציינים חז"ל כי היה ניתן לנהוג אחרת, ומביאים לדוגמה מקרה דומה שאירע לגדעון בן יואש, בו התלוננו בני אפרים על החלטתו שלא לשתפם במלחמה, אך הוא פתר את העניין בדרכי נועם (פרק ח).

הביטוי "יפתח בדורו כשמואל בדורו" מבטא אצל חז"ל את העובדה שכל דור מקבל את המנהיג הראוי לו, משמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרן (עיינו בתהילים צט ו) ועד יפתח, שהיה מנהיג בלית ברירה. חז"ל מסתייגים מהקרבת קרבן אדם, ומתייחסים לפרשת בת יפתח כאל דוגמה לחוסר שיקול דעת, ולקיצוניות שאינה מותאמת למציאות, קיצוניות שהשלכותיה הרות הגורל גבו מחיר יקר בחיי חפים מפשע, ולשווא.

[עריכה] לקריאה נוספת

אליהו עסיס, למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
שופטים פרקים יא-יב
מסכת תענית דף ד עמוד א
"על האדמה הרעה הזאת" - מתוך "ארצות התן" מאת עמוס עוז