יהויכין סטוצ'בסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהויכין סטוצ'בסקי (Joachim Stutschevsky) (נולד ב7 בפברואר 1891 ברוטמני, חבל פולטאבה, אוקראינה - נפטר ב-14 בנובמבר 1982 בתל אביב) היה צ'לן, מלחין ומורה ישראלי.
יהויכין סטוצ'בסקי היה דור רביעי למשפחת כליזמרים. החל ללמוד נגינה בכינור בגיל 5 ובגיל 11 עבר לנגן בצ'לו. בשנת 1909 החל ללמוד בקונסרבטוריון של לייפציג, גרמניה, אצל יוליוס קלנגל. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, עבר לעיר ינה, הצטרף שם לרביעיית ינה, ניגן כצ'לן ראשי בתזמורת ועסק בהוראה.
בשנות מלחמת העולם הראשונה חי בשווייץ. גם שם המשיך לנגן בהרכבים קאמריים ובתזמורות ולעסוק בהוראה.
בשנת 1924 הקים בוינה, יחד עם הכנר רודולף קוליש את "רביעיית הקשת הוינאית", שחבריה נמנו על החוג של ארנולד שנברג. בשנת 1938, זמן קצר לפני הסיפוח הנאצי, עלה ארצה ועבד כמפקח על המוזיקה היהודית במחלקת התרבות של הוועד הלאומי, תחום שבו החל לעסוק עוד בהיותו בוינה.
יהויכין סטוצ'בסקי כתב ספרי הדרכה לטכניקה חדשה, שפיתח לנגינה בצ'לו וחיבר יצירות להרכבים כליים שונים, לתזמורת ולקול.
[עריכה] פרסים ואותות כבוד
- פרס אנגל בשנים 1951, 1959 ו-1966.
- פרס פיאטגורסקי לשנת 1963.
- פרס התזמורת הפילהרמונית הישראלית על שם גרשון סווט על היצירה "ישראל".
- נשיאות כבוד של מרכז הצ'לו הבינלאומי בלונדון בשנת 1976.
- יקיר העיר תל אביב בשנת 1977.
- פרס אקו"ם לשנת 1979.