יהדות אוסטריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

היהודים הגיעו לשטחה של אוסטריה בת־ימינו כנראה עם הכיבוש הרומי. העדות הראשונה לקיומה של קהילה יהודית בווינה היא במסמך משנת 906. במהלך הדורות ידעה יהדות אוסטריה עליות ומורדות, סבלה לעתים מפוגרומים, גירושים ועלילות דם, ובעתות אחרות משיווי זכויות ומשגשוג תרבותי. לאחר השואה התמעטה יהדות אוסטריה, וכיום היא מונה כ 12-15 אלף נפש.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] ימי הביניים

הפירוש לגמרא "אור זרוע" שנכתב בידי הרב יצחק בן משה מווינה

היהודים הראשונים התיישבו בשטחה של אוסטריה בת־ימינו ככל הנראה יחד עם לגיונות הכיבוש הרומאי והתיישבו על גדות נהר הדנובה. האזכור הרשמי הראשון של יהודי אוסטריה הוא במסמך משנת 906, הקובע שוויון זכויות בין הסוחרים היהודים לנוצרים. בתחילת המאה ה-12 היישוב היהודי בווינה גדל עם קליטתם של מתיישבים של יהודים שהגיעו מבוואריה ומארץ הריין.

בתחילת המאה ה-13 היישוב היהודי באוסטריה הוסיף לגדול, והיא הפכה לאחד המרכזים התורניים החשובים ביותר של יהדות אשכנז. הקהילה שגשגה לאחר הכרתו של פרידיריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בכך שהיהודים הם קבוצה גזעית ודתית נפרדת, ולא יוכלו לקבל את החוק הנוצרי הכללי, ולכן פרסם הקיסר ביולי 1244 כתב זכויות ליהודים, שבו עודד את היהודים לעסוק בהלוואת-כספים, עודד הגירת יהודים נוספים לארצו והבטיח להם הגנה וזכויות אוטונומיות, כמו זכות לשפוט את עצמם ולחכור מס ביניהם. כתב זכויות זה גרם להשפעה עתידית על ממלכות אחרות באירופה שבהן היה ריכוז גבוה של יהודים כמו הונגריה, פולין, ליטא, שלזיה ובוהמיה ^[1].

היהודים החזיקו בעמדות מפתח ועסקו גם רבות במסחר ובחכירת מס. ב-1204 נבנה בה בית הכנסת הראשון שמופיע בתיעוד, ולאחר מכן הגיעה לווינה קבוצה של כמה רבנים מחכמי אשכנז, אשר כונו "חכמי וינה" או "גדולי אסטרייך" (אוסטריה). הם ייסדו בעיר בית מדרש שהיה לגדול בבתי המדרש באשכנז באותם ימים. בין הרבנים האלה נמנים ר' טוביה מווינה, ר' יונתן מווינה ור' יצחק בן משה שהיה רבו של המהר"ם מרוטנבורג. יצחק בן משה כתב בווינה את פירושו המפורסם לגמרא "אור זרוע".

שגשוגה של הקהילה היהודית עורר קנאה גוברת והולכת מצד האוכלוסייה הנוצרית, והכנסייה עודדה את העוינות ליהודים. בשנת 1282, עת עבר השלטון בשטחה של אוסטריה לשושלת בית הבסבורג הקתולית, ועם התגברותה הנוספת של הקנאות הדתית, חדלה אוסטריה להיות מרכז תורני.

אחת הסיבות לשנאת היהודים הייתה היותם חוכרי מס ומלווים בריבית. עדות חכירת מס יהודית מופיעה בפעם הראשונה במסמך משנת 1320, ובאותה שנה לערך בוצעו פוגרומים ופרעות ביהודים. מצבם של היהודים החמיר עוד בתקופת שלטונם של אלברט השלישי וליאופולד השלישי, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה, באמצע המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15. התקופה הזאת לוותה בביטול של חובות לטובת היהודים, החרמת רכושם והטלת מגבלות כלכליות עליהם.

שמשון ורטהיימר

[עריכה] גירוש אוסטריה

ערך מורחב – גירוש יהודי אוסטריה

מאוחר יותר החמיר היחס כלפי היהודים, בעקבות הקמת תנועתו האנטי-קתולית של יאן הוס בצ'כיה, שהיהודים הואשמו בשיתוף פעולה עימה. המתח הגיע לשיאו בשנת 1420, כשיהודי מנכבדי הקהילה בעיר אנס שבאוסטריה עילית הואשם בחילול לחם הקודש. עלילה זו גרמה לכך שהקיסר לבית הבסבורג, אלברכט החמישי, פקד לאסור את כל יהודי אוסטריה. 210 יהודים הועלו על המוקד בפומבי, והשאר גורשו מאוסטריה בחוסר כל. בכך הייתה אוסטריה הראשונה בין מדינות מרכז אירופה שגירשה את תושביה היהודים. ב 1469 בוטל צו הגירוש על ידי הקיסר פרידריך השלישי, שנודע ביחסו הטוב ליהודים וכונה "מלך היהודים", כשהתיר ליהודים להתיישב בכל ערי שטיריה וקרינטייה. תחת שלטונו היהודים זכו לתקופת רגיעה קצרה (בשנים 1440-1493).

[עריכה] עליית הקנאות הדתית הישועית

הרגיעה היחסית לא האריכה ימים, ועם תחילת שלטונו של פרדיננד הראשון ב1556. למרות שהתנגד לרדיפת היהודים, הטיל על היהודים מסים כבדים ופקד עליהם לענוד אות קלון. בין השנים 1564-1619, בתקופת שלטונם של מקסימיליאן השני, רודולף השני ומתיאס, מצבם של היהודים הוסיף להחמיר, בעקבות התחזקות הקנאות הדתית בידי הישועים. לאחר מכן שלט באוסטריה פרדיננד השני, שלמרות שכמו סבו, פרדיננד הראשון, התנגד לרדיפת היהודים ואף התיר לבנות בית כנסת בוינה, גבה מהיהודים סכומי עתק.

שיא מצבם החמור של היהודים הגיע בתקופת שלטונו של ליאופולד הראשון, שבה היהודים נרדפו באופן תדיר וגורשו מאזורים שונים, וב 1670 אף גורשו מוינה, אך שבו לעיר בהדרגה לאחר מספר שנים. על היהודים גם נגזרו גזירות שונות, ביניהן התר רק לבן הראשון לשאת אישה, על מנת לעצור את התרבות היהודים. על אף התייחסותו החמורה של לאופולד הראשון ליהודים, שירת בחצרו שמשון ורטהיימר כיועץ כלכלי.

תנועת השבתאות שקמה באותה עת לא פסחה על יהודי אוסטריה, במיוחד בגלל במצב הרע בו היו שרויים, ורבים מהם עלו לארץ ישראל בעקבות שבתי צבי.

[עריכה] שינוי ביחס כלפי היהודים

מריה תרזה

לאחר תקופת הקנאות הדתית שבה סבלו היהודים, הגיעה תקופת סובלנות יחסית, שהייתה קטנה יותר בימי מריה תרזה, ושיאה היה התקופת שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף, שהיה אהוד מאוד על היהודים.

בשנת 1772, בתקופת שלטונה של מריה תרזה, סופח לאוסטריה חבל גליציה כחלק מחלוקת פולין הראשונה. עקב זאת נוספו לאוסטריה יהודים רבים והקיסרית החלה בחקיקה מהירה על מנת להסדיר את זכויותיהם וביטלה את האוטונומיה היהודית על מנת לרכז את השלטון על היהודים בידה. למרות שהקיסרית נודעה בשנאתה ליהודים, עבדו בחצרה יהודים רבים.

לאחר מותה ב 1780 בנה יוזף השני מונה לקיסר והחל בפעילות לשילוב היהודים בחברה הכללית, קבע כי עליהם להתגייס לצבא, והקים עבורם בתי ספר ממשלתיים. בשנת 1782 העניק ליהודים את צו הסובלנות, ובו ביטל הגבלות שונות שהיו על היהודים, כמו המגורים במקומות מסוימים וההגבלה על עבודה במקצועות מסוימים בלבד, הותר להם להקים בתי חרושת, לשכור משרתים נוצריים וללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, אך כל זאת בתנאי שעל היהודים תהיה חובה ללמוד בבתי ספר, יהיה עליהם להשתמש בגרמנית בלבד במסמכים רשמיים, ולא בעברית וביידיש, יהיה איסור על חכירות מס פנימיות, יצומצמו זכויות המשפט העצמי של הקהילה, ומי שלא יסיים את לימודיו לא יהיה יכול להינשא לפני גיל 25. בעקבות התנגדויות שונות, הן מהצד היהודי שהתנגד לתנאים הרבים, והן מחלק מהצד הנוצרי, שהתנגד לזכויות הרבות, הצו לא בוצע במלואו.

לאחר מותו של יוזף ב 1790 ירש אותו אחיו הצעיר לאופולד השני. לאחר שנתיים עבר השלטון לבנו של לאופולד, פרנץ השני, שהמשיך במגמת שילוב היהודים בחברה הכללית. בתקופה זו ועד תחילת שלטונו של פרנץ יוזף ב 1848 חלו על היהודים כמה הגבלות, כמו חיוב ללמוד בבתי ספר נוצרים ולהתפלל בגרמנית.

פרנץ יוזף

[עריכה] פריחה תרבותית

בין השנים 1848 - 1938, תקופה של 90 שנה, זכו יהודי אוסטריה לפריחה תרבותית גדולה. הפריחה החלה עם תחילת כהונתו של פרנץ יוזף כקיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית, עד סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, תהליך שגרם לתחילת שואת יהודי המדינה.

בשנת 1848 מונה פרנץ יוזף לקיסר אוסטריה, ונפתחה תקופת פריחה גדולה ליהדות אוסטריה. הקיסר העניק ליהודים שוויון זכויות, באומרו כי "הזכויות האזרחיות והמדיניות אינן תלויות בדת". הקיסר היה אהוד מאוד על היהודים, והם כינוהו "הקיסר ירום הודו" (הקיר"ה). היהודים חיברו עבורו תפילות ושירים שהודפסו בסידורי התפילה. בשנת 1869 ביקר הקיסר בירושלים והתקבל שם באהדה רבה על ידי האוכלוסייה היהודית. הקיסר הקים קרן למימון הקמת מוסדות יהודים, ואיתה הקים את בית המדרש לרבנים בבודפשט שבהונגריה. ב- 1890 נקבע מעמדה הרשמי של הקהילה היהודית בוינה. מספר יהודים גם נבחרו באותה תקופה לפרלמנט האוסטרי.

בתקופתו של פרנץ יוזף היהודים ולאחריה תרמו רבות לתרבות האוסטרית. למרות אחוזם הקטן באוכלוסייה, פעלו באוסטריה משכילים יהודים רבים שהיו לגדולי התרבות האוסטרית, ביניהם עורכי דין, עתונאים (ביניהם בנימין זאב הרצל) סופרים, מחזאים, משוררים, רופאים, בנקאים, אנשי עסקים ואומנים יהודים. וינה הפכה למרכז התרבות היהודית באוסטריה ומחוצה לה, והיוותה מרכז חינוך, תרבות וציונות. בנימין זאב הרצל, אבי הציונות, למד באוניברסיטת וינה, והיה עורך הפליטון של העיתון רב ההשפעה נויה פרייה פרסה. פליקס זאלטן, יהודי אף הוא, ירש את הרצל כעורך המדור.

בין יהודים נוספים שתרמו לתרבות האוסטרית באופן ניכר ניתן למנות את המלחינים גוסטב מאהלר וארנולד שנברג, הסופרים סטפן צווייג, פליקס זאלטן, ארתור שניצלר, הוגו פון הופמנסתאל (שסבו היה יהודי), קרל קראוס, אליאס קנטי, יוזף רות וויקי באום, את הרופאים זיגמונד פרויד, ויקטור פראנקל ואלפרד אדלר את הפילוסופים מרטין בובר וקרל פופר ועוד רבים.

הפריחה לא פסחה גם על תחום הספורט: מועדון הספורט היהודי הכח וינה שנוסד ב 1909 הגיע להישגים יפים בכדורגל, שחייה ואתלטיקה.

עם הפריחה היהודית, עלתה גם שנאה עצמית אצל חלק מן המשכילים היהודים, והם התנצרו. ביניהם ניתן למנות את קרל קראוס ואת אוטו ויינינגר.

למרות כל הפריחה התרבותית הזו נבחר בווינה ראש עיר אנטישמי, קרל לואגר, למרות התנגדותו של הקיסר. בסופו של דבר הקיסר ויתר, ולואגר סילק יהודים ממשרות עירוניות ואסר עליהם לעבוד במפעלים בתחומי וינה, עד מותו ב 1910.

את השתלבות היהודים ואת יחס הקיסר אליהם יש לראות גם על רקע המצב הכללי בקיסרות. החל מאמצע המאה ה-19 התגברו הלחצים הלאומיים בקיסרות ההבסבורגית הרב-לאומית: המיעוטים הלאומיים (כמו ההונגרים, הצ'כים והקרואטים) החלו לתבוע עוד ועוד זכויות קולקטיביות; בקרב דוברי הגרמנית התגברה טינה הן כלפי המיעוטים והן כלפי הקיסרות ומוסדותיה, ורבים מהם נשאו עיניהם אל גרמניה המתעצמת והדינמית. בנסיבות אלה בלטו היהודים בנאמנות מוחלטת לקיסרות ובאהדה אישית לקיסר.

בסביבות 1918 גרו כ 300,000 יהודים באוסטריה, שהתפזרו ב 33 יישובים. רובם (כ 200,00) גרו בבירה וינה.

[עריכה] שואת יהודי אוסטריה

האנשלוס: טורים של חיילים נאצים נכנסים לעיירה אימסט שבאוסטריה

ערך מורחב – שואת יהודי אוסטריה

הפריחה התרבותית הזו נגדעה עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב 1938 ("אנשלוס"). ערב הסיפוח חיו באוסטריה 183,000 יהודים. הנאצים נכנסו לאוסטריה ללא שום התנגדות, ואף התקבלו באהדה על ידי האוסטרים. מיד עם כניסתם לאוסטריה החלו הנאצים במדיניות אנטי-יהודית גלויה בכל רחבי המדינה. היהודים גורשו מכל החיים התרבותיים, הכלכליים והחברתיים של אוסטריה והושפלו עד עפר כשאולצו לבצע משימות משפילות שונות, ללא הבדלי גיל מעמד ומין ^[2]. הקהילה היהודית של אוסטריה בוטלה באופן רשמי.

באותה שנה של הסיפוח, אירע באוסטריה ליל הבדולח, בעקבות התנקשותו של היהודי הרשל גרינשפן בדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראט בצרפת. בתי כנסת ומבנים יהודים רבים בכל רחבי אוסטריה נופצו ונבזזו, וכמוכן בתי יהודים רבים, על ידי ההיטלריוגנד והאס אה. במהלך הפרעות נהרגו 27 יהודים.

שחרור מאוטהאוזן בידי הכוחות האמריקאים

לאחר האנשלוס רבבות יהודים מיהרו להגר מאוסטריה, כ 120,000, שהיוו את רוב יהודי אוסטריה. מרכז ההגירה היה הבירה וינה, וויזות ומסמכים המאשרים יציאה מהמדינה נדרשו בה בצורה אינטנסיבית יום ולילה. המהגרים מיהרו לאסוף את כל חפציהם החשובים ואת דמי היציאה ואת כל השאר השאירו מאחוריהם. אלה שלא מיהרו לברוח נספו בשואה, מלבד ניצולים מעטים.

בתקופת השואה באוסטריה פעל בה הקונסול הסיני הכללי בוינה, פנג שאן הו. פנגשאן סיכן את הקריירה שלו ואת חייו בעת שהציל אלפי יהודים שנמלטו מידי הנאצים, על ידי כך שאישר במהירות אלפי ויזות ליהודים שרצו לברוח מאוסטריה. בשל מעשיו הוא הוכר לאחר השואה כחסיד אומות העולם בידי יד ושם.

ב 1939 החלו הנאצים בהשמדת היהודים. נכבדי הקהילה, כ 6,000 נשלחו לדכאו, ולאחר מכן נשלחו חלקם למחנה ההשמדה של בוכנוולד. מחנה הריכוז העיקרי באוסטריה היה מאוטהאוזן הנודע לשמצה, בקרבת העיר לינץ שבו נספו יהודים רבים. יהודים רבים אחרים נשלחו למחנה הריכוז טרזינשטט ומשם לאושוויץ. בקיץ אותה שנה נסגרו מאות מפעלים וחנויות יהודיות בידי הממשלה. בין השנים 1939-1942 הצליחו 28,000 יהודים נוספים להגר מאוסטריה. חלק מיהודי וינה נשלחו למחנה ההשמדה ניסקו שבפולין. בסוף חורף 1941 נשלחו 4,500 יהודים נוספים מוינה למחנות השמדה וריכוז שונים הפולין (בעיקר לאיזביצה ולמחנות ריכוז אחרים באזור לובלין). בסתו 1942 הנאצים שלחו יהודים נוספים לגטאות בערים הבאות בחלקים הכבושים של ברית המועצות: ריגה, קובנו, וילנה ומינסק. היהודים האלו נרצחו בידי חילי האס אס בעיקר על ידי יריות. יהודים אחרים נשלחו גם לגטאות לודז' וטרזינשטט.

באוקטובר 1942 נותרו על אדמת אוסטריה רק 8,000 יהודים. כ 1,900 מהם נשלחו אל מחוץ למדינה 1942-1943, וחלק מהאחרים נותרו במסתור. רבים מהיהודים שנותרו בוינה לאחר השואה החלו בתהליך התבוללות.

לאחר השואה התרכזו במחנות העקורים באוסטריה יהודים רבים שניצלו מהשואה ולצורך זיהוי ומיון. אלה שלו היה להם לאן לחזור נשארו במחנות, ולעזרתם באו קבוצות של מתנדבים ושליחים מישראל. חלק מהיהודים ניסו להעפיל לישראל, וחלק מאלה שבסופו של דבר לא נשאר להם שום פתרון עברו לחיות את שאר חייהם בגרמניה. ב אוקטובר 2000 הוקמה במוזיאון היהודי בוינה אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנספו בשואה.

במחנה מאוטהאוזן היה כלוא שמעון ויזנטל, שלאחר שחרורו בידי הכוחות האמריקאים עבר לארצות הברית ושם החל המצוד אחר נאצים, ובקים יחד עם מתנדבים את "המרכז לתיעוד יהודי" בעיר לינץ שבאוסטריה. פעילותו בתחום זה זיכתה אותו בכינוי "צייד הנאצים".

מספרם הכולל של יהודי אוסטריה שנספו בשואה הוא 70,000.

[עריכה] יהדות אוסטריה כיום

בית הכנסת "שטורכנשול" בוינה

לאחר השואה התחדשה קהילת אוסטריה, אם כי קָטְנֵה. בשנות החמישים הגיע לאוסטריה זרם של יהודים ממדינות ברית המועצות. כיום גרים באוסטריה כ- 12-15 אלף יהודים, רובם בוינה, בגראץ ובזלצבורג. 800 מהם הם תושבי וינה מלפני 1938 שניצלו מהשואה, וכ 1,500 מהם הם מהגרים מארצות הגוש הסובייטי לשעבר במזרח אירופה.

ביולי 1991 הכירה הממשלה האוסטרית בהיותה שותפה לפשעי הרייך השלישי במלחמת העולם השנייה. בתור מעין לקיחת אחריות על מעשיה, ב 1993 ממשלת אוסטריה שיחזרה את בית הכנסת באינסברוק שנהרס בליל הבדולח ושנה לאחר מכן הספריה היהודית בוינה נפתחחה מחדש.

הנאו נאציזם והאנטישמיות שבים וצצים מפעם לפעם בחיים הציבוריים באוסטריה. בשנות ה-90 נשלחו מכתבי איומים רבים לפוליטיקאים ועיתונאים, ועד היום כמה אנשים בכירים שונים עדיין משמיעים סימפטיה כלפי הנאציזם בהזדמנויות שונות. אחד הנודעים שבהם הוא הפוליטיקאי הימני ירג היידר.

דוגמה טובה לאנטישמיות של היידר היא פרשת אריאל מוזיקנט, נשיא הקהילה היהודית. בכנס בו נוהגים ללעוג לפוליטיקאים, אמר היידר על מוזיקנט "איני מבין כיצד אדם ששמו אריאל יכול להיות בעל ידיים מלוכלכות כל כך" (משחק מילים עם אבקת הכביסה "אריאל") ובכך האשים את מוזיקנט בעסקאות מלוכלכות. האמירה הזו הרגיזה עוד יותר, בגלל שהשימוש בביטוי "ידיים מלוכלכות" היה כינוי מקובל של הנאצים ליהודים. בעקבות אמירה זו הגיש מוזיקנט תביעת דיבה נגד היידר, ובסופו של דבר היידר התנצל ואמר "אני חוזר בי מהדברים שנאמרו ב-28 בפברואר 2001, מביע חרטה ומבקש סליחה". עקב ההתנצלות ביטל מוזיקנט את תביעת הדיבה. ^[3]

מקרה נוסף המעיד על קשייה של אוסטריה בהתמודדות עם עברה בתקופת הרייך השלישי הוא מינויו ב-1986 של קורט ולדהיים לנשיא אוסטריה. ולדהיים היה ידוע בעברו המפוקפק בתקופת שרותו כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה. למרות עברו הוא נבחר לתפקיד, שבו החזיק עד 1992. בתקופת נשיאותו נחשב "אישיות בלתי רצויה" בחלק גדול ממדינות העולם ובתוכן כמובן ישראל והיהודים בכלל.

כחלק מלקיחת האחריות על מעשיה, ממשלת אוסטריה החליטה לפצות את קורבנות השואה היהודים. בהתחלה אוסטריה התעכבה עם תשלומי הפיצויים, עד שהופעל נגדה לחץ אמריקאי. בנובמבר 2005 אוסטריה נכנעה ללחץ והחלה בשליחת מכתבי פיצויים ל 19,300 ניצולי שואה אוסטרים-יהודים. הסכום הכולל שהשקיעה אוסטריה בפיצויים הגיעה ללמעלה מ 2 מליון דולר, שאותם שילמה לניצולים, לעסקים שנפגעו, חשבונות בנק שנבזזו וכו'. בנוסף לכך, אוסטריה פיצתה את קרן יהודי אוסטריה ב 40 מיליון דולר. ^[4]

מרכז היהדות הגדול ביותר באוסטריה הוא הבירה וינה, ופועלים בה בתי כנסת, בית אבות יהודי, מוזיאון יהודי (הוקם ב- 1993), ומוסדות קהילה שונים. בוינה ישנם זרמים יהודים רבים, מחרדים ועד רפורמים. בקהילה פועלים סניפים של בני עקיבא והשומר הצעיר. נשיא הקהילה הוא אריאל מוזיקנט, והרב הראשי הוא פאול אייזנברג. כיום, המיעוט הגדול ביותר בקהילה היהודית בוינה הוא מיוצאי גאורגיה, ומיעוט אחר הוא מיוצאי בוכרה, ולהם בתי כנסת נפרדים, וכמוכן מרכז קהילתי גדול, הנקרא "המרכז הספרדי".

מספר יהודים השתלבו בפוליטיקה האוסטרית. הידוע ביניהם הוא ברונו קרייסקי, שכיהן כקנצלר אוסטריה במשך 13 שנה ונודע בעמדותיו האנטי-ישראליות. פוליטיקאים יהודים נוספים הם אליזבט פיטרמן חברת הפרלמנט האוסטרי, מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית האוסטרית ופטר זיכרובסקי חבר מפלגת החירות האוסטרית ונציג בפרלמנט האירופי.