הר הלבנון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר הלבנון (בערבית: جبل لبنان, תעתיק מדויק: ג'בל לבנאן) הינו רכס ההרים המרכזי והגבוה ביותר בלבנון. הוא מתפרס על פני 160 ק"מ במרכז לבנון ומקביל לים התיכון. פסגתו מגיעה עד לגובה של 3,090 מטרים מעל גובה פני הים. שמו של ההר נגזר מארמית או ערבית, וניתן לו על שום פסגותיו המושלגות והלבנות. בהמשך ניתן השם גם ללבנון הקטנה, שהתקיימה החל מהמאה ה-11 בשטחו של ההר ומזרחה עד לים התיכון, לפרובינציה אוטונומית למחצה שהתקיימה באזור בתקופת האימפריה העות'מאנית, ולבסוף למדינת לבנון ומחוז הר הלבנון המתפרס על רוב שטחו של ההר.
הר הלבנון משופע בעצי אורן, אלון, וארז הלבנון שמופיע בדגל לבנון. הר הלבנון והרי מול הלבנון יוצרים ביניהם את בקעת הלבנון (בערבית: ה"בקאע", البقاع).
במשנה מוזכר הר הלבנון בשם "אמנה" כאחד מגבולות ארץ ישראל - לצורך גבול קיום מצוות התלויות בארץ:
| וכל שהחזיקו עולי מצרים, מכזיב ועד הנהר ועד אמנה | ||
| -- משנה: שביעית ו,א | ||
-
- "אמנה" = הפרוש המקובל ביותר שזהו הר הלבנון.
ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
