דקאמרון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דקאמרון - יצירה ספרותית ידועה מהמאה ה-14, מאת המחבר האיטלקי ג'ובאני בוקאצ'ו. כתיבת היצירה הסתיימה בשנת 1353.
המסגרת לספר היא מגפת דבר ("המוות השחור") שפקדה את פירנצה, והניסה אל מחוץ לעיר עשרה צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, בני המעמד הגבוה. הצעירים מתכנסים בחווילה כפרית בסמוך לנפולי, ומעבירים עשרה ימים בסיפור סיפורים. בכל יום מתמנה אחד מבני החבורה למנהיג, קובע נושא, והוא וכל אחד מהאחרים מספרים סיפור אחד הקשור לו. בסך הכול סופרו מאה סיפורים, המהווים, לצד סיפור המסגרת, את הדקאמרון. הם משתרעים על שלל תקופות וארצות, ובחלקם נשאבים ממעשיות עממיות שרווחו כבר זמן רב בטרם לכתיבת הספר.
בניגוד למה שניתן אולי היה לצפות מיצירה מימי הביניים, בסיפורים מושם דגש על החושני והארוטי, והלעג לכנסייה הוא בוטה ונטול כל הסוואה. חלק מהם עומד במבחן הזמן, וגם עתה ניתן להנות מיופיים וחריפותם.
כמה מהסיפורים ראויים לציון במיוחד:
- הסיפור השני מתאר יהודי ההולך לבקר בחצר האפיפיור ברומא, כדי לבדוק האם אכן האמונה הנוצרית היא הנכונה. הפואנטה היא אירונית - היהודי רואה אצל ראשי הכמורה אך ורק תאוות בשרים ורדיפת בצע. דווקא בשל כך הוא מסיק שאם אף על פי כן הנצרות עדיין חזקה ומתחזקת, סימן שהיא דת האמת.
- הסיפור השלישי מתאר כיצד יהודי מצליח לחמוק מפח שנטמן לו כאשר עליו להסביר מהי האמונה האמיתית, על ידי סיפור משל על מלך שמסר שלוש טבעות לילדיו. שתיים מהן מזויפות, אך לא ניתן לדעת אילו.
- הסיפור הרביעי ממשיך בלעג לאנשי הכמורה, כשהוא מתאר כיצד פרח נזירות חוטא עם אישה, אך ניצל מענישה כשהוא מפיל את אב המנזר באותו פח.
- הסיפור העשרים ושניים מספר על סייס ששכב עם המלכה. המלך תפס אותו בעת מעשה וגזז את שערו לסימן, אך הוא בחוכמתו גזז את שערות כל אנשי הארמון וניצל מעונש חמור.
- הסיפור העשרים ושמונה הוא מעשיה מתוחכמת על הדרך שבה אב מנזר ואישה מוליכים שולל את בעלה הבלתי נסבל, גורמים לו לחשוב שעבר לעולם הבא, ומתענגים זה על זו בינתיים.
- בסיפור השלושים ניתן פירוש ארוטי בוטה לביטוי "להחזיר את השטן לגיהנום". שוב חוזרת דמות איש הכמורה שאינו עומד בניסיון ומנצל את תמימות הנערה.
- הסיפור השלושים ותשעה הוא מעשיה מחרידה על בעל ההורג את מאהב אשתו ומגיש לה לארוחה את ליבו, מבלי שתדע.
- בסיפור הארבעים ושמונה חוזה אישה במחזה מהגיהנום, נערה הנטרפת שוב ושוב בידי שני כלבים כעונש על אימלולה את מחזרה, ומתוך חשש לגורל דומה היא נעתרת לגבר המאוהב בה.
- הסיפור הארבעים ותשעה נוגע ללב ומספר על אציל שירד מנכסיו ונותר לו אך ורק בז. האישה שהוא כרוך אחריה זקוקה לבז כדי לרומם את נפש בנה החולה ואולי להצילו בכך, אך הוא אינו יודע זאת, וכאות למסירותו המוחלטת לה הוא הורג את הבז ומגיש בפניה את בשרו למאכל.
- הסיפור החמישים ושישה אינו אלא אמרה שנונה, שלפיה המכוערים הם העתיקים והאצילים ביותר, שכן נבראו בתחילת עבודתו של אלוהים, בעת שעדיין לא היה מיומן ביצירת פרצופים.
- בסיפור השישים ותשעה מצליחה אשתו של אציל יווני לשכב עם מחזרה מול עיני בעלה ולשכנעו שהוא מדמיין בלבד.
- בסיפור השמונים ושלושה משוכנע אדם תאב בצע על ידי שני "חבריו" כי הוא בלתי נראה.
- גם הסיפור התשעים מראה כיצד מצליח אדם להפשיט אשה מול בעלה באצטלה מרוממת.
- הסיפור התשעים ושלושה הוא על אודות אדם נדיב מאין כמותו בשם "נתן", המוכן אפילו למסור את חייו בידי שונא.
- הסיפור התשעים ושמונה מתאר את עלייתו ונפילתו של אציל רומאי, ואת הצלחתו המחודשת בזכותה של הידידות.
- הסיפור המאה מתאר מסכת של התעללויות קשות שבהן מעביר גבר את אשתו על מנת לבחון את נאמנותה. האישה אינה נשברת ומקבלת בהכנעה את כל גחמות בעלה ולפיכך הוא מחזירה לביתו ונוהג בה בכבוד.
[עריכה] מקורות נוספים
- ג'ובאני בוקאצ'ו, דקאמרון ; תרגום מאיטלקית: גאיו שילוני. ירושלים : כרמל ; המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת, תש"ס 2000
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דקאמרון - באנגלית ובאיטלקית.
