גרגרן

גרגרן (שם מדעי: Gulo gulo), מין יחיד בסוג גרגרן (Gulo) שבמשפחת הסמוריים. הוא מצוי באזורים הצפוניים של העולם, בעיקר צפון אמריקה וצפון רוסיה. בעל החיים הזה אינו נראה מרשים במיוחד ממבט ראשון, אך הוא מפתיע בכוחו גופו ולסתו, ובאופיו חסר הפחד. גרגרן נחוש עשוי להבריח להקת זאבים ואף דוב מטרף. מבנה גופו מותאם לציד ולריצה מהירה וממושכת, אפילו על שלג. על אף סגולותיו אלה, הוא ביישן ובדרך כלל לא נוטה להיראות על ידי בני אדם.

[עריכה] תיאור פיזיולוגי

הגרגרן הוא מהגדולים שבמשפחת הסמוריים, והזכר עשוי להיות גדול מהנקבה עד שליש. ממבט ראשון עשוי בעל החיים הזה להזכיר דוב ההולך על ארבע, אך אין קשר מיוחד בין השניים מלבד העובדה ששניהם טורפים יבשתיים. יש לו מבנה חסון, מוצק וחזק להפליא. לסתותיו חזקות ביותר יחסית לגודלו ויכולות לפצח עצם אייל קפואה או חומר קשה אחר באותה מידה. כיוון שהמבנה מסורבל למדי, אין הגרגרן מצטיין בחן מיוחד. אך לעומת זאת, מבנהו מאפשר לו לרוץ במהירות של עד 60 קמ"ש למרחקים ארוכים למדי. כפותיו גדולות מאוד ביחס לגופו ועוזרות לו לרץ על השלג. אך אם הוא מתקדם על השלג, הוא חייב לרוץ פן ישקע, ואולי זו אחת הסיבות שגופו בנוי לרוץ ללא הפסקה. כיוון שהוא בנוי לרוץ על השלג, בעונת החורף קל לו יותר לתפוס את טרפו. הוא גם יכול לטפס על עצים, וכך מוציא עופות מקיניהם.

[עריכה] תזונה

הגרגרן הוא אוכל כל. בין השאר הוא אוכל אוכמניות וגרגירים, אך מזונו העיקרי הוא טרף. הוא אמנם קטן, אך תוקפני ביותר, עד כדי כך שבזעמו הוא עשוי להבריח דוב או זאב מטרפו. הוא אוכל נבלות בין השאר אך גם צד בעצמו. כמו שהוזכר, בעונת החורף קל לו יותר לרדוף אחר טרפו ולהשיגו, שכן הוא בנוי לריצה על השלג. שיטה נוספת היא ציד מהמארב. הגרגרן מחכה על סלע גדול עד שיעבור בסביבה אייל כלשהו או טרף אחר, ואז מזנק עליו והורגו. את טרפו הוא קוטל במספר דרכים אך בעיקר בעזרת שבירת פרקת או עצם חשובה אחרת. אם לא סיים את טרפו הוא קוברו באדמה למועד מאוחר יותר. כיוון שהוא ירא מדברים מעטים בלבד הוא צד טרף עד לגודל של אייל צפון. מסופרים גם סיפורים שטרף טרף גדול אף כאייל קורא, אך ספק אם הדבר נכון. בגלל נטייתו לטפס הוא גם צד עופות בקיניהם. טפריו של שלך אינם מטרידים אותו לרוב, ומכך אפשר ללמוד על עקשנותו.

[עריכה] הגרגרן והאדם

ממבט ראשון אין הגרגרן נראה מאיים במיוחד. אך הדבר עשוי להטעות. הוא אכן ביישן ולא נוטה להיראות על ידי בני אדם, אך הוא ידוע באמריקה בתור בעל- חיים מזיק לתושבים. שכן במקומות שבהם אנשים מקימים בקתות מבודדות הוא עשוי לפרוץ אליהן כשהבעלים אינם. בגלל כוחו הרב אין הוא מתקשה לפצח את אחת מקורות העץ החלשות או את אחד החלונות. מרגע שנכנס לבית, מתחיל תוהו- ובוהו. כשבעל הבית חוזר, הוא עלול לחשוב שסערה התחוללה בבית, ואכן יש שמץ של אמת בדבר. בעל- החיים הזה גורם נזקים עצומים מדי שנה, ועל- כן ניצוד והגיע לרמה "פגיעה" בסולם ההכחדה.